היו שקראו לו חיית הדייויס, היו שהסתפקו בנועם אוקון. כך או כך, אחד מהטניסאים הישראלים הבולטים בשנים האחרונות תולה את המחבט, ובדיוק על זה הוא התראיין הערב (רביעי) לתכנית הספורט של רדיו ת"א.
"לא קל לשחק מעל 12 שנים ולהתחרות יותר מ-25 שבועות בשנה", סיפר. "באיזשהו שלב הגוף לא יכול לעמוד בעומס וצריך לדעת להגיד די. צריך להיות עם היד על הדופק כדי לצאת בכבוד ובהרגשה טובה עם עצמך. זה עלה לי בראש לפני שנה וחצי כשהייתה לי פציעה קשה בגבי וזה לקח ממני אנרגיות שליליות. הפציעה הזאת וגם הדירוג שלא היה בשיא תרמו לכך".
"במרבית הזמן הייתי בלי מאמן כי לא הייתה לי תמיכה מלאה אלא חלקית מהאיגוד וגם מאנשים אחרים. זה לא היה מספיק כדי לטוס עם מאמן צמוד. כשנמצאים לבד, כל שנה שעוברת הופכת להיות קשה יותר. אני לא מרגיש שאני יכול להתמודד ברמות הגבוהות וברגע שאני לא נותן את המקסימום אני לא יכול לישון בשקט. הפציעות היו תוצאה של שחיקה. זה ספורט מטורף, ואם אתה לא במאה אחוז כושר, קשה להחזיק מעמד".
ומה צופן בחובו העתיד? "אני מקווה שאמצא נישה שאהיה מבסוט ממנה", אמר אוקון. "בינתיים אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב. אני צריך קצת זמן כדי להחליט מה קורה איתי. הרגע הכי מאושר שלי? הניצחון על אונדורסקה בגביע הדיוויס שהשאיר אותנו בבית 1. אני שמח שמשם עשינו עוד כמה קפיצות. אחרינו יש חור שהדיוויס יושפע ממנו ויש זמן עד שהכוכב הבא יעלה".
