רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי אינם רשאים לעקל את רכביהם של חייבים באמצעות מחסומי דרכים. כך קבע היום (ב', 20.12.10) בג"ץ, אשר קיבל את עתירתם של ארבעה תושבי מזרח ירושלים ושל ארגונים לזכויות האדם.
רשויות המס נוהגות להשתמש במחסומים שמקימה המשטרה לצרכיה המבצעיים, גם לשם איתור חייבים בידי נציגיהן המצטרפים לשוטרים. במקרה שהחוב אינו נפרע בו במקום, מוחרם הרכב עד לפרעונו. העותרים טענו, כי צעד זה מופעל רק נגד פלשתינים, הוא נעשה בחוסר סמכות ויש בו משום פגיעה קשה בזכויות יסוד שלהם.
המדינה טועה, כי אין המדובר ב"מחסומי גבייה", שכן תכלית הקמתם היא מילוי תפקידיה המובהקים של המשטרה. עוד נטען, כי פעילות זו מבוצעת בכל רחבי הארץ, ולכן אינה אפליה פסולה כלפי הפלשתינים.
השופט
עוזי פוגלמן קיבל את העתירה, תוך שהוא קובע חד-משמעית, כי מדובר בפגיעה בזכויות יסוד של הנישומים. הוא מציין בפתח הדברים, כי הוא מקבל את הטענה שאין המדובר באפליה מכוונת כלפי הפלשתינים. מהערה זו עולה, כי פסק הדין נוגע לכל פעילותן של רשויות המס במחסומי דרכים, ומונע מהן מכאן ולהבא להחרים בהם כלי רכב של חייבים.
פקודת מס הכנסה מאפשרת לרשויות המס להיכנס לביתו של החייב וליטול משם מטלטלים לשם גביית חובו. ואולם, קובע פוגלמן, אין לרשויות המס סמכות לעשות זאת ברשות הרבים. על-מנת שיוכלו לעשות זאת, צריכה להינתן להן סמכות מפורשת בחוק, ומשלא ניתנה - החרמת כלי הרכב במחסומים אינה חוקית.
"הנוהל המאפשר למשיבים לעקל כלי רכב במחסום על אם הדרך, פוגע בזכותם של הנישומים ל
כבוד, באופן החורג מזה שנגרם כשהגביה נעשית בחצרים ומזה שנובע מעצם גביית המס. קיומו של חוב מס בלתי מוסדר אינו מפשיט את החייב מזכויותיו ואינו הופך את כבודו הפקר. הליכי גבייה המתבצעים אגב עיכוב אקראי של החייב שנעשה בשל טעמים ביטחוניים, כשהוא חשוף לעיני כל ומצוי בעמדה רגישה ומוחלשת, שבה יכולתו להתגונן פחותה; כל זאת כשהימנעותו מלהסדיר את חובו, אפשר שנגרמה
בתום לב, פוגעת בכבודו", קובע פוגלמן.
"ייתכן שהחייבים נמנעו מתשלום חוב המס בשל בורות או חוסר התמצאות בניהול ההליכים, ואין באפשרותם לזכות בייעוץ משפטי; ייתכן שדרישת התשלום הקבועה בסעיף 4 לפקודה לא הגיעה לידיהם והם לא ידעו על קיומו של חוב; ייתכן שידעו על החוב, אך ידיהם לא הייתה משגת לפורעו במועד שנקבע, והם עמלו על השגת יתרת התשלום; תיתכן טעות מצידה של הרשות; ייתכנו טעמים נוספים", הוא מוסיף.
כדוגמה לכך מביא פוגלמן את מקרהו של אחד העותרים, ד"ר עאדל מאנע, מנהל המרכז לחקר החברה הערבית בישראל במכון ון-ליר בירושלים. מאנע יצא מביתו שבירושלים לכיוון האוניברסיטה העברית. לאחר שנסע 200 מטר, עצר אותו שוטר וביקש ממנו להציג תעודותיו. מאנע ביקש לדעת מהי העילה שבגינה עוכב. במרחק כמה מטרים מן הכביש, חנה רכב אזרחי שאליו נלקחו התעודות על די השוטר. בחלוף כעשר דקות, חזר השוטר והודיע לו כי עומד נגדו חוב במס רכוש, שאת מחציתו, כ-7,400 שקל, עליו לשלם בתוך 30 דקות, שאם לא כן ייגרר רכבו.
הסבריו של מאנע, לפיהם העניין מצוי בהליך הסדר, ואף עומדת לזכותו יתרה במס רכוש, לא נשמעו. כמותם נדחתה גם בקשתו לשלם את הסכום בשיק או באמצעות כרטיס אשראי. העותר נאלץ ללכת ברגל לסניף בנק, למשוך את סכום הכסף הנדרש ולשלמו במחסום. רק אז, לאחר כשעתיים וחצי, שוחרר רכבו. כשלושה שבועות לאחר מכן הודיעו לו רשויות המס, שאכן נזקפת לזכותו יתרה של 26,005 שקל, וזו הופקדה בחשבון הבנק שלו.
פוגלמן מוסיף ואומר, כי החרמת הרכב במחסום פוגעת בפרטיותו של הנישום. בנוסף לכך, מדובר בפגיעה בחופש התנועה שלו, כאשר "הנישום עלול למצוא את עצמו בעל-כורחו, באמצע הדרך, חשוף לפגעי מזג האוויר, כשהוא ממתין ממושכות לבחינה של דבר קיומו של חוב. בהימצא חוב, שעלול להגיע כדי סכומים ניכרים - יידרש הנישום לשלמו לאלתר, דבר שעשוי להיות כרוך בהתניידות נוספות ובפרק זמן משמעותי שבמהלכו נמנע ממנו להמשיך בתנועה ובשגרת חייו. כל זאת, בלא שיעמוד לרשותו, בהכרח, אמצעי תחבורה סביר שיביאו ליעד נסיעתו בהתאם ללוח הזמנים המתוכנן".
פוגלמן מוסיף, כי במקרים רבים ננקטים הליכים משפטיים נגד דרישות החוב של רשויות המס. לדבריו, יש חשיבות רבה לביקורת השיפוטית על צעדים אלו, אך ביקורת זו נמנעת ממי שרכבו מוחרם ממנו בו במקום.
פוגלמן מדגיש, כי יש תכליות ציבוריות חשובות של גביית מס אמת העומדות ביסוד פעילות זו של רשויות המס. "ואולם, לשם הפעלת האמצעי נושא העתירה במסגרת מחסומי דרכים, נדרשת, בראש ובראשונה, הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית. ככל שהמחוקק ימצא לנכון להקנות סמכות אכיפה בהסדר חקיקתי מפורש שיתייחס לרשות הרבים בכלל, ולגבייה במחסום דרכים בפרט, יהיה עליו לערוך את האיזונים הנדרשים בין הפגיעה בזכויות יסוד לבין התכליות שאותן מבקשות רשויות המס לקדם, ולבחון את עמידתו של ההסדר בתנאיה של פסקת ההגבלה", הוא מדגיש.
