בית המשפט העליון קובע, כי אין לחייב רופאי נשים לערוך לכל אישה הרה בדיקה לגילוי נגיף ציטומגלו (CMV). עם זאת, בית המשפט קורא למשרד הבריאות לשקול שוב את הנחייתו משנת 1996, ולפיה אין ליזום בדיקה זו כאשר מהלך ההריון תקין.

הדברים נאמרים בפסק דין בו נדחה ערעורו של ילד בן 10, אשר נולד כאשר הוא סובל מנזק מוחי קשה בשל הידבקותו בנגיף זה ברחם אמו. הילד והוריו תבעו את רופא הנשים, ד"ר עוזי דן, את מכבי שירותי בריאות ואת המדינה. תביעתם נדחתה בבית המשפט המחוזי בחיפה, והיום (ג', 21.12.10) נדחתה גם בעליון.

היה זה הריונה השלישי של האם. הריונה הראשון הסתיים בהפסקת הריון יזומה בשבוע ה-22 לאחר שהתברר, כי העובר שברחמה לקה במומים במערכת העצבים המרכזית. הריונה השני היה תקין והסתיים בלידת בן בריא. הרופא המטפל בכל שלושת ההריונות היה עוזי דן - מומחה ברפואת נשים המשמש כרופא מחוזי וכחבר בוועדת ההיגוי לרפואה במכבי.

CMV הוא נגיף אשר מחולל בדרך-כלל מחלה קלה ולא מסוכנת. לעיתים גורם הנגיף לחום אצל הנדבק בו, ולעיתים ההדבקה אף אינה מלווה בחום. פעמים רבות אין החולה יודע כלל שנדבק בנגיף. ההדבקה הנפוצה ביותר של נשים בהריון היא מילדיהם שנדבקו בנגיף. 40% מהנשים שנדבקו בנגיף יעבירו אותו גם לעובר, כאשר הסיכון לכך קטן באופן דרסטי כשמדובר בהידבקות חוזרת של האישה בנגיף.

20% מתוך העוברים שנדבקו יפתחו סימנים קליניים שונים, העלולים להגיע עד כדי פגיעה רב-מערכתית. אותם עוברים עלולים לסבול ממומים שונים כגון פיגור שכלי, הפרעות בהתפתחות, חירשות ופגיעות מוחיות. מדובר בנגיף נפוץ מאוד, שנפוץ יותר מסיכונים כגון תסמונת דאון ומחלת הטיי זקס, אשר לגביהם מבוצעות באופן שגרתי בדיקות לכלל הנשים בהריון.

השופט אליקים רובינשטיין ציין, כי בין הצדדים יש שלוש מחלוקות: האם בכל הריון יש חובה לבדוק הידבקות בנגיף, והאם הנחיית המדינה השוללת זאת מוצדקת? כלום נוכח תוצאותיו העגומות של הריונה הראשון של האם, היה על דן לסווג את הריונה השלישי כהריון בסיכון גבוה המחייב נקיטת אמצעי זהירות נרחבים, שבכללם ביצוע הבדיקה? גם בהיעדר חובת בדיקה, האם קמה לכל הפחות חובת יידוע בדבר הנגיף?

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנוגע לבדיקה זו, מיולי 1996, קצר וברור: "אין הצדקה לבצע בדיקות סינון שגרתיות לטוקסופלסמוזיס ו-CMV בקרב נשים הרות שמהלך הריונן תקין". לכן, דן לא התרשל כאשר לא ביצע את הבדיקה. רובינשטיין מעיר, כאשר בפועל רופאים רבים מבצעים כיום את הבדיקה, ייתכן שיש מקום לבחינה מחודשת של הנחיה זו.

השאלה העיקרית בערעור, אומר רובינשטיין, היא האם היה מקום לסווג את ההריון כבעל סיכון גבוה ולכן לערוך גם את הבדיקה לגילוי CMV. רובינשטיין משיב בשלילה על שאלה זאת, בציינו שלא הובאו בפני בית המשפט ראיות בעניין הנהלים או הפרקטיקה המקובלת באשר לניהול הריון בנסיבות אלו.

רובינשטיין ממשיך ואומר, שהוטרד גם מהשאלה האם נוכח ניסיון החיים והשכל הישר, היה על דן בכל זאת לבצע את הבדיקה. גם על כך הוא משיב בשלילה, משום שההתייחסות להריון זה נוהלה כהריון בסיכון ביחס לסיכונים הרלוונטיים, ואין רשלנות בכך שדן לא התייחס לסיכון הספציפי מהנגיף, שלא היה קשור למהלך הבעייתי של ההריון הראשון.

גם על השאלה השלישית השיב רובינשטיין בשלילה: בהיעדר אינדיקציה קונקרטית, לא קמה במקרה דנא חובת יידוע יזומה בדבר הנגיף. הוא מציין, כי מדובר בבדיקה בעייתית מכמה סיבות: תוצאותיה אינן מדויקות ונתונות לפרשנויות שונות; אין יכולת לטפל בעובר שנדבק במחלה; האפשרות להידבק מיד בסמוך לאחר הבדיקה ולאורך כל ההריון; חוסר היכולת לקבוע מה עלה בגורל עובר שנדבק, והתקיימות האפשרות שהעובר בריא לחלוטין חרף ההידבקות.