"בפסגת שארם א-שיח' לא יצאה הודעה מטעם הפיסגה לפיה היא נענית למה שהוסכם בבירות על-ידי המנהיגים הערבים שהוא שטחים תמורת שלום, חזרה לגבולות 1967, סיום הסכסוך ודיון בעניין השיבה". כך אמר יו"ר המועצה המחוקקת הפלשתינית, אחמד קריע, המכונה -אבו עלאא, בראיון ליומון הלבנוני "אל-נהאר" בעת ביקור פרטי בצרפת, לצורך טיפול רפואי. בראיון המלא תורגם על-ידי מכון ממר"י.
באשר לפיסגה עקבה, אמר אבו עלא, כי היא התמקדה למראית עין בנושא הפלשתיני, אבל בפועל היה ניסיון לרצות את החברים מארה"ב. הנשיא יאסר ערפאת נעדר בפעם הראשונה מן הפסגה, וזה דבר שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום והוא בלתי מקובל, גם אם הוא היה זה שמינה את חברי המשלחת לפסגה. זהו תקדים מסוכן מאוד. אנו יצרנו את משרת ראש ממשלה מאחר וזה היה צורך פלשתיני ולא [כהיענות] לדרישה ישראלית או אמריקנית. היה צריך לומר שההנהגה הפלשתינית בראשות ערפאת, החליטה להשתתף בשתי הפסגות.
באשר להצלחת יישום מפת הדרכים, השיב אבו עלא: הצד הפלשתיני אמר את ההתחייבויות הנדרשות ממנו, ואנו מצידנו לא ציינו את העקרונות הפלשתינים כלומר: ירושלים, הפליטים, גבולות 67, המים, וההתנחלויות.
הוא הביע דאגה מהתבטאויותיו של הנשיא בוש בדבר הכרה בישראל כמדינה יהודית. "דברי הנשיא בוש שישראל היא מדינה יהודית עוררו דאגה רבה בקרבנו, דברים אלו לא היו צריכים להיאמר. לפסגה זו יש אלמנטים חיוביים והם: ההדגשה כי המדינה הפלשתינית היא זכותו של העם הפלשתיני אבל סוגיות בנוגע למהות [המדינה הזו] ואופייה יקבעו במו"מ".
"באשר לדברי בוש, מה הכוונה מדינה יהודית? האם אנו אומרים: 'זו מדינה יהודית, זו סונית, זו שיעית, או עלוית ו[מדינה] אחרת היא נוצרית'? אלו הגדרות שיכניסו את האזור למערבולת. כמו כן, הדבר גורם לדאגה בעניין זכות השיבה שהיא אחד מהעקרונות הפלשתינים שאסור לאף אחד לדבר עליהם לפני שנגיע לשולחן המו"מ".
אבו עלא מבהיר בראיון כי מפת הדרכים אינה מהווה פתרון.
"מפת הדרכים אינה פתרון, היא קביעת [נקודת] התחלה שתוכל להוות פריצת דרך בתהליך שלום קפוא לגמרי. שכן היא אינה נותנת פתרון בסוגיות הפליטים, ירושלים והמים. חשיבותה בכך שזהו מאמץ בינלאומי ויש לכך משמעות רבה. אבל [באשר לשאלה] האם היא תצליח או לא? אומר במלוא הכנות כי ממשלת שרון בהרכבה הנוכחי אינה יכולה להיענות לדרישות מפת הדרכים מאחר ויש בה שני גורמים הקוראים להגלות את הפלשתינים - מנהיג האיחוד הלאומי [אביגדור] ליברמן ומנהיג המפד"ל אפי איתם".
אבו עלא נשאל האם ניתן לאחד את העמדה הפלשתינית ולמנוע מלחמת אחים?. בתגבובה אמר: אינני דואג לאחדות הפלשתינית. הסבל לימד אותנו כי דמנו אשר נשפך על-ידי האויבים אינו יכול להישפך על-ידי בני עמנו. אנו [יכולים להיות] חלוקים [בדעותינו] וזו זכות לגיטימית ומותרת [של פלגי האופוזיציה]. אבל, זו טעות לשלוף נשק פלשתיני לעבר פלשתיני.
הוא הכחיש את הידיעות לפיהם אמר יאסר ערפאת כי אינו בחר באבו מאזן לכהן כראש הממשלה הפלשתיני. "אינני חושב שהאח אבו עמאר אמר זאת. לשני אנשים אלה יש יחסים ארוכים והיסטוריים [במסגרת] המאבק במשך יותר מארבעים שנה. אבו עמאר בחר באבו מאזן כמי שיחתום על אוסלו בוושינגטון יחד איתו, [הוא בחר בו] פעם שנייה לחתום על אוסלו 2 והוא גם בחר בו כמזכ"ל הועד הפועל [של אש"פ]. האמת היא שלא היו לחצים לטובת אדם זה או אחר, אלא [הופעלו] לחצים לטובת מה שקראו לו - שלא בצדק - פעולת רפורמה".
לדבריו, אבו עלא רשמה האינתיפאדה הנוכחית הישגים גדולים, שעל הפלשתינים לנצל. "האינתיפאדה הראשונה היא זו שהביאה את אוסלו וזה הישג חשוב וגדול מפני שהיא הביאה [הישגים] מבלי שניתן דבר. אבל אינני אומר שהאינתיפאדה הנוכחית צריכה להסתיים, אלא שהיא צריכה לפנות למסלול אחר ולכיוון אחר. יש אמצעים רבים ומגוונים בהם עמנו יכול לנקוט כדי להביע את התנגדותו המוחלטת לכיבוש".
בראיון התייחס יו"ר הרשות המחוקקת גם לניסיון הכושל לחיסולו של רנטיסי. אבו עלאא: "הוא (החיסול. מ.ל) חשף את הרצון ואת התכנון הישראלי לפגוע ב"מפת הדרכים" באמצעות טרור, נשק וכוח, לאחר שלא הצליחו להכשיל אותה באמצעות ההסתייגויות. זוהי מכה לכל תוצאה אפשרית של פסגות שרם אל-שיח' ועקבה. פעולה טוריסטית זו שואפת גם לסכל כל מאמץ פלסטיני לייצב את שלטון החוק".
