ביהמ"ש העליון שינה היום (ד', 5.1.11) הלכה בת כ-40 שנה וקבע, כי כונס הנכסים הרשמי אינו פטור מאגרת בית משפט כאשר הוא מגיש תביעה כמפרק חברה.
השופט
עוזי פוגלמן קבע, כי בעניינו של הליך המוגש על-ידי הכונס הרשמי כמפרק קבוע, תשלום אגרה מקיים את התכלית העיקרית העומדת בבסיס החיוב באגרת משפט - מימון פעילות מערכת בתי המשפט. מנגד, לא מתקיימת תכליתו המרכזית של הפטור הסטטוטורי מתשלום זה המוענק למדינה, משום שקופת הפירוק - להבדיל מהקופה הציבורית - תהיה זו שתחוב בתשלום אגרת המשפט, ככל שתוטל. משכך, הרציונאל העומד ביסוד הימנעות מהעברת כסף מ"כיס אחד של המדינה למשנהו", אינו רלוונטי במקרה כזה.
פוגלמן הוסיף, כי בעל הדין המהותי בהליך העיקרי הוא החברה שבפירוק, שכן היא האישיות המשפטית הרלוונטית לכל דבר ועניין. האינטרס הכלכלי בהגשת התביעה הוא של החברה בפירוק, והיא - ובעקיפין, נושיה - תישא בעלויותיה ותיהנה מתוצאותיה.
לדברי פוגלמן, מאפייני תפקידו של הכונס הרשמי במסגרת הליכי פירוקה של חברה, אין בהם כדי לשנות מתוצאה זו. אמנם, למדינה (שתמכה בהמשך מתן הפטור לכנ"ר) יש אינטרס שהליכי פירוק חברות יתנהלו כדבעי, אך בכך אין די כדי להכליל את המצב האמור במסגרת הפטור הסטטוטורי הניתן למדינה בהליכים שהיא צד להם.
לדברי פוגלמן, גם שיקולים של יציבות ההלכה אינם מצדיקים הימנעות מהתוצאה הפרשנית אותה הציע. לדעתו, בהלכה החדשה אין פגיעה בהסתמכות או שתהיה לה השלכה רחבה על אוכלוסיית המתדיינים. מה גם, שאין בכך כדי לסגור את הדלת בפני הכונס הרשמי בכובעו כמפרק קבוע של חברה לפנות בבקשה פרטנית לפטור מאגרה.
פסק הדין ניתן במסגרת הליכי הפירוק של חברת תעשיות אלקטרוכימיות, שהכנ"ר משמש כמפרק הקבוע שלה. החברה עסקה בייצור PVC בעכו, והשתמשה כחומר גלם בעיקר באתילן שסיפקה לה כרמל כימיקלים. חברת סימנס הגרמנית היא ספקית טורבינת מדחס הגז המותקנת במתקן האתילן של כרמל.
עוד לפני תחילת הליכי הפירוק, בשנת 2001, הגישה אלקטרוכימיות תביעה נגד כרמל וסימנס בסך 47 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד כרמל וסימנס, בגין שני אירועים שהתרחשו בשנים 1999 ו-2000, שבמהלכם הופסקה אספקת האתילן למפעלה. עם הגשת התביעה, שילמה החברה את מחצית סכום אגרת המשפט שבה חויבה.
לאחר מתן צו הפירוק בשנת 2004, מינה בית המשפט המחוזי בחיפה, את הכנ"ר למפרק הקבוע של החברה. בשנת 2007 אישר בית המשפט לכנ"ר להמשיך בניהול התביעה נגד כרמל וסימנס. לקראת שמיעת הראיות בתובענה, בשנת 2008, נדרשה החברה לשלם את מחציתה השנייה של האגרה, בסך 587 אלף שקל. הכנ"ר ביקש פטור מתשלום זה, והעניין הגיע כאמור עד לפתחו של ביהמ"ש העליון.
