בית קפה המציב שולחנות וכסאות על מדרכת הרחוב ישלם ארנונה על שטח זה כאילו הוא חלק מבית הקפה עצמו. כך קבע השבוע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
עודד מודריק.
מודריק דחה עתירה של בית הקפה רולדין, הפועל ברחוב אבן גבירול בעיר, נגד החלטת העירייה לחייבו בארנונה בגין שטח פעילותו על המדרכה. מדובר בשטח של 56 מ"ר, הצמוד למבנה ומהווה חלק ממנו. עוד התברר, כי במרתף בית הקפה הוסדרו מגורים זמניים לשני עובדים המתגוררים בצפון הארץ, והעירייה קבעה שיש לסווג גם אותו כ"מסעדות ובתי קפה" במקום כ"מגורים".
העירייה קבעה, כי לצד בית הקפה הוגבה שטח של המדרכה הציבורית. השטח מקורה, מתוחם על-ידי אדניות וקיר זכוכית. הכניסה לשטח זה אפשרית רק מתוך בית הקפה, ולרולדין יש חזרה בלעדית בו. ביחידת המרתף מצויים מיטה, ארון בגדים, שירותים, מקלחון ומטבחון. לא נמצאו מאפייני מגורים ולא נמצאה עדות לקיום משק בית שוטף.
מודריק קבע, כי פרשנות המילה "רחוב" שבסעיף 269 לפקודת העיריות, מבטאת השקפה שבמקום שציבור בלתי מסוים נהנה מנכס מסוים, צריך הציבור כולו לשאת בעלות של השירותים העירוניים הניתנים לנכס. על-פי זה פירש בית המשפט העליון את הביטוי "רחוב", כ"נכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים לו על-ידי הרשות המקומית הוא הציבור הרחב".
במקרה הנוכחי, קבע מודריק, אין כל אפשרות לראות את שטח הישיבה כ"רחוב". גידורו של השטח ותחימתו על-ידי קירות זכוכית אינו מאפשר מעבר חופשי של עוברי אורח, אלא מיועד לציבור המבקרים בבית הקפה ולמטרת רכישת שירותים מבית העסק. ההנאה שעושה רולדין מקטע הרחוב שתוחם ונסגר, היא הנאה כלכלית בעלת ערך לה עצמה ולא לציבור בלתי מסוים ומכאן שאין להסיק כי מדובר ברחוב.
מגורים במרתף - לצורכי העסק
לגבי המגורים במרתף קבע מודריק, כי גם הם משמשים בראש ובראשונה את צורכי העסק. "אכן, ניתן היתר של המערערת לכמה מן העובדים ללון במרתף לאחר שעות העבודה, אולם, הסדרי הלינה הם ארעיים ואינם משקפים 'מגורים'. למה הדבר דומה? לבעל מקצוע חופשי המציב במשרדו או לשכתו מיטה ומשתמש בה (ביחד עם השירותים שבמשרד, מקרר משרדי ואמצעי חימום מזון מהיר) לשם מנוחה ולפעמים גם לינת לילה. האם נסיבות כאלה מסברות את הדעת, שהמשרד פושט את צורתו כמקום עסק ולובש צורה של מדור או מגורים בהקשר לחיובי הארנונה בלבד? שאלה זו מוצגת באורח רטורי בלבד. התשובה לה שלילית".
מודריק חייב את רולדין בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל.
