"אדוני מייצג מחוקק. שיפעל לתיקון חוק היסוד. יש קושי גדול בכל הטיעון". כך אמר היום (ג', 11.1.11) שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, לעו"ד אייל רוזובסקי, המייצג את ח"כ רוני בר-און.
הדברים נאמרו בעתירה שהגיש בר-און נגד המעבר לתקציב דו-שנתי, בטענה שהדבר נוגד את חוק יסוד משק המדינה ונעשה בצורה של הוראת שעה במקום בשינוי בחוק היסוד. הדיון בעתירה מתקיים בהרכב של שבעה שופטים בראשות נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש. מדברי השופטים מתקבל הרושם, כי אין בכוונתם להתערב בהחלטה זו של הכנסת.
יחסי הכוחות בין הממשלה לכנסת
בא-כוח הכנסת, עו"ד אייל ינון, אמר כי העתירה "שובה את העין והלב. הם מציגים מודל סטרילי של משפט חוקתי עם סדר ומבנה ברור של חוקה נצחית וחוקים רגילים והוראות שעה, אך המציאות החוקתית הישראלית מורכבת בהרבה, ולא נראה בשלב זה חוקה וגם חוקי היסוד שהם במעמד רם יותר. הם ניתנים לשינוי ורובם אינם משוריינים". לדברי ינון, במציאות הישראלית דווקא עדיף לתקן חוקי יסוד בהוראת שעה, כדי לאפשר רוויזיה מאוחר יותר.
נציגת המדינה, עו"ד דנה בריסקמן, טענה כי העתירה למעשה עוסקת בשאלת יחסי הכוחות בין הממשלה לכנסת ובשאלה כל כמה זמן יכולה הכנסת לבחון את הממשלה ולנסות להפיל אותה. בכך רמזה בריסקמן, כי אם אכן זהו המצב - אין זה בתחום עיסוקו של בית המשפט.
בריסקמן הוסיפה: "הייתה תפישה כלכלית שהחזיקו בה שר האוצר וראש הממשלה בשנים 2010-2009 וסברו שתקציב דו-שנתי הוא בעל תועלת מרובה למדינה, זו הדרך לפתור חלק מהבעיות הכלכליות של המדינה, מבחינת התכנון לזמן ארוך והיציבות הכלכלית. בדעה הזו מחזיקים כלכליים גדולי עולם".
היא הסבירה, כי התיקון נעשה בהוראת שעה על-מנת להבהיר שמדובר בניסוי ולא בשינוי של קבע. יצוין, כי עתירתו של בר-און התייחסה לתקציב 2010-2009, ובחודש שעבר שוב אישרה הכנסת תקציב דו-שנתי לשנים 2012-2011. עוד אמרה בריסקמן, כי דווקא תהליך הוראת השעה שקוף יותר מאשר שינוי בחוק היסוד עצמו.
"אכן נכון שחוקה או חוק יסוד הם סוג חקיקה שנועד לשרוד לאורך זמן, אבל באותה מידה גם אם הייתה לנו חוקה, יכולות להיות סיטואציות בלתי צפויות בהן יש דווקא צורך לתיקון זמני בחוקה", הוסיפה בריסקמן. לדבריה, בר-און מבקש מבג"צ גם לקבוע שאין חוק יסוד זמני, וגם לעשות זאת לאחר שהכנסת החליטה שכן ייתכן מצב כזה. לדעתה, ספק אם לבית המשפט העליון יש סמכות לקבוע זאת.
רובינשטיין העיר: "מתי נהיה במצב שחוק יסוד יהיה דבר רציני? איפה הרצינות החוקתית? זה נראה כמו שחוקי היסוד הפכו חוק רגיל". בריסקמן השיבה, כי במקרה הזה דווקא מדובר בכבוד לחוק היסוד, בכך שהשינוי נעשה בצורה זמנית.
איזה עיקרון יסוד חוקתי נפגע?
בפנותה לרוזובסקי שאלה ביניש, איזה עיקרון יסוד חוקתי נפגע כתוצאה מן השינוי. רוזובסקי השיב, כי קיים עיקרון משפטי ולפיו לא משנים חוקי יסוד אלא בחקיקה בהם עצמם. לדבריו, נפגע כאן העיקרון של ביקורת הכנסת על פעולות הממשלה, המתבצעת בין היתר אחת לשנה בדיוני התקציב.
רוזובסקי הוסיף: "אילו הייתה מובאת הצעה לתקן באופן קבוע את חוק יסוד משק המדינה, אני רוצה להאמין שהצעה כזו הייתה נדונה ואולי עוברת, כשכרוך היה בה גם הדיון החוקתי ולא רק הדיון הכלכלי. השאלה מה המשמעות של השינוי מבחינת המבנה המשטרי של המדינה, ולא רק אם זה יעיל או מוצלח, והכנסת הייתה קובעת את עמדתה".
בתשובה לשאלתו של השופט
עוזי פוגלמן אישר רוזובסקי, כי קרוב לוודאי שלא היה מגיש את העתירה אם התיקון לא היה נעשה בדרך של הוראת שעה. השופטת
מרים נאור תהתה האם בג"צ צריך להתערב רק בשל טכניקת השינוי, ורוזובסקי השיב בחיוב: "היום יש הזדמנות אחרונה לעצור את המדרון החלקלק, שישנו חוקי יסוד בהוראת שעה. זו טכניקה פסולה".
רוזובסקי הוסיף: "אכן אין חוקה שלמה, אך צריך לצאת עם פסק דין שאומר שאין חוקה שלמה, אך מה שיש צריך להוות חוקה". לדבריו, שינוי בחוקי היסוד המגדירים את צורת המשטר ודרכי תפקודו, צריך להיעשות בצורה מחמירה יותר מאשר שינוי בחוקי היסוד הקובעים זכויות. הוא הזכיר, שאם התקציב אינו מאושר - הכנסת מתפזרת, וציין שכעת משמעות הדבר היא שאפשרות זו תתקיים רק אחת לשנתיים במקום אחת לשנה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
