בג"ץ דחה אתמול (ה', 20.1.2011) שתי עתירות שהוגשו בשנת 2003 בנוגע למתקן המעצר הסודי 1391. העתירות נדחו לאחר שהמדינה חשפה בפני השופטים פרטים על המתקן והתחייבה לצמצם את השימוש בו. בפועל, אין בו עצירים מאז 2006 והוא משמש רק לביצוע חקירות.

מתקן המעצר פועל בבסיס צבאי סודי ומשמש בעיקר לחקירות, אם כי במקרים נדירים מוחזקים בו גם עצורים, כמו השייח עובייד ומוסטפאה דיראני. גלאון הגישה את עתירתה בשנת 2003, בהיותה חברת כנסת, בשל סירובו של שר הביטחון לאפשר לה לבקר במתקן. המוקד להגנת הפרט עתר נגד חוקיות הפעלת המתקן, תנאי המעצר ושיטות החקירה המופעלות בו.

לאורך השנים חלו התפתחויות משמעותיות בנוגע למתקן זה: המדינה הודתה בקיומו והתקיים דיון ציבורי עליו; בג"ץ סירב לדון בתנאי המעצר ושיטות החקירה; המדינה גיבשה הסדר המצמצם את השימוש במתקן ומטיל מגבלות משמעותיות על האפשרות להשתמש בו לצורכי חקירה. לפיכך, נדרש בג"ץ להכריע בשתי נקודות בלבד: חוקיות שמירת מיקומו של מתקן המעצר בסוד, והאפשרות להגביל ביקורים של חברי כנסת בו.

בנוגע לסודיות מיקומו של המתקן אומרות הנשיאה דורית ביניש והשופטות מרים נאור ואסתר חיות (המיועדות להיות הנשיאות הבאות של העליון), כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם ההכרזה על מתקן מעצר וההודעה על מעצרו של אדם מחייבות הפנייה למיקום פיזי מדויק. המוקד להגנת הפרט טען, כי הסודיות עלולה לפגוע קשות בזכויותיהם של העצירים.

הגשת העתירה, קובע בג"ץ, הקהתה במידה רבה מעוקצו של הטיעון בדבר ההשלכות האפשריות של ההפעלה של מתקן מעצר סודי. במסגרת הדיונים אישרה המדינה את קיומו של מתקן המעצר ומסרה לגביו פרטים, רובם בגלוי וחלקם במעמד צד אחד. המדינה גם קיבלה על עצמה הסדר המגביל את האפשרות להפנות עצורים למתקן ולחקור אותם שם, באופן שצמצם משמעותית את השימוש בו, כך שמאז 2006 לא הוחזקו בו עצורים.

המדינה הצהירה, כי במקרים בהם הוחזקו עצירים במתקן 1391, נמסר לקרוביהם כי הם מוחזקים במתקן שזה שמו והם מקבלים כתובת להעברת פניות ובקשות בעניינו של העציר. לכתובת זו ניתן להעביר בקשות לפגישה עם עורך דין, עם בני משפחה או עם נציגי ארגונים בינלאומיים.

בג"ץ גם מדגיש, כי העצירים אינם מאבדים את הזכויות הניתנות לכל עציר באשר הוא. הם אינם "נעלמים", המתקן מצוי בפיקוח הפרקליטות הצבאית והשימוש בו כפוף לתנאים להם התחייבה המדינה.

לסיכום אומרות ביניש, נאור וחיות: "אף אם ההסדר שגובש על-ידי המדינה פוגע בזכויות העצורים ובני משפחותיהם לקבל מידע מדויק אודות מיקומו הפיסי של מתקן המעצר, פגיעה זו היא מידתית, בהתחשב במכלול הנסיבות והערובות עליהן הצהירה המדינה". עם זאת הן מציינות, כי אם המדינה תבקש להחזיק במתקן עצירים לפרק זמן ארוך מזה שנקבע, תחול עליה חובה למסור גם את מיקומו הפיסי. לפיכך נדחתה עתירה זו.

גם עתירתה של גלאון נדחתה. בג"ץ קיבל את עמדת המדינה, לפי לפיה האיזון בין האינטרסים השונים במקרה הנדון, מצדיק הגבלה על ביקור כל חברי הכנסת באשר הם חברי כנסת במתקן המעצר, ויש להסתפק במתן אפשרות לביקור לחברי ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון.

בג"ץ מקבל את עמדת המדינה, לפיה חופש התנועה שהוענק לחברי הכנסת במסגרת חסינותם, לא נועד לאפשר להם לבקר במקום שהציבור כולו מנוע מלבקר בו, אלא רק למקומות מהם נמנעת הכניסה מחלק הציבור או שהיא מותנית בהסדרים מסוימים.

ביקור של חברי ועדת המשנה לשירותים חשאיים, קובע בג"ץ, מאפשר בקרה פרלמנטרית מבלי לסכן את הטעמים הביטחוניים העומדים ביסוד שמירת חשאיות מיקומו הפיסי של מתקן המעצר. זאת, בשל העובדה שחברי ועדת המשנה מעצם תפקידם נחשפים לסודות המדינה.