ההסתדרות החדשה והארגון המקצועי של ההסתדרות הגישו (יום ג', 24.6.03) תביעה לבית הדין לעבודה, בדרישה שיורה לממשלה לכבד את תוקפם של הסכמי העבודה שנתקבלו טרם החקיקה החדשה.
לתביעה הצטרפו חלק מקרנות הפנסיה ועמיתיהן, ולמעשה קרן הפנסיה ההסתדרותית היחידה שלא הצטרפה היא 'מבטחים', והיא הוגשה נגד התאחדות התעשיינים והממשלה. ההסתדרות טוענת כי תביעתה באה למנוע פגיעה חסרת תקדים בחומרתה בזכויות מאות אלפי עובדים המבוטחים בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות.
התביעה, שהוגשה על-ידי עו"ד בועז בן-צור, צבי אגמון, דורית טנא-פרצ'יק, דורון יפה ומירה בל-גזית, משתרעת על-פני מאות עמודים, ומכילה תצהירים של שר האוצר לשעבר, אברהם (בייגה) שוחט, ושלמה שני, ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, וכן חוות דעת מומחה של מאיר שביט, לשעבר הממונה על הביטוח במשרד האוצר, ושל פרופ' עזרא סדן, שהיה מנכ"ל משרד האוצר.
ההסתדרות טוענת, כי בהסדר החדש שנקבע בנוגע לקרנות הפנסיה "נפלו פגמים המשתרעים על מלוא ארץ: החל בהפרת חוקי יסוד, עבור להפרות חוק "רגילות", המשך בפגמים משפטיים, וכלה בהתנהגויות שלטוניות לא ראויות (בלשון נקייה)".
בתביעה מתוארת ההיסטוריה של קרנות הפנסיה בישראל. ביוני 79' ובאוגוסט 88' חתמו ההסתדרות והתאחדות התעשיינים על הסכמים קיבוציים, המגדירים את זכויות הפנסיה של העובדים בסקטור הפרטי.
ההסתדרות טוענת כי הגרעונות של קרנות הפנסיה הושפעו משינויים דמוגרפיים, שלא ניתן היה לאמוד את היקפם ומשקלם. למן קום המדינה ועד היום, עלתה תוחלת החיים באופן ניכר. שנות החיים שלאחר גיל הפרישה התארכו עד מאוד, ועימן הקצבאות ששילמו הקרנות לגמלאים.
בד-בבד, עלה כוחן וחלקן של הנשים בכוח העבודה. תוחלת החיים הגבוהה של הנשים, וגיל הפרישה המוקדם שלהן, הוסיפו והגדילו את היקף הקצבאות ששילמו קרנות הפנסיה לגמלאים. גם הממשלה, מצידה, הורתה לקרנות הפנסיה להעניק זכויות מוגדלות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות, דוגמת עולים חדשים ומובטלים, מטעמים חברתיים.
לכן, מסבירה ההסתדרות, עלה היקף ההתחייבויות של קרנות הפנסיה לעמיתיהן, ותחשיבים אקטואריים החלו מראים, כי הגידול בהתחייבויות יכביד על הקרנות עד מאוד, כיוון שהוא עולה על היקף הנכסים המצוי בידי הקרנות.
מייד כשנתגלו הגרעונות, נטען, החלה ההסתדרות לטפל בבעיה, ואכן בשנת 95' נחתם הסכם עם הממשלה, המגדיר את הזכויות של הגמלאים והעמיתים בקרנות הפנסיה. ההסכם אף עוגן בהחלטת ממשלה.
הלאמת קרנות הפנסיה, נטען, פוגעת בעמיתי הקרנות הוותיקות וממוטטת את ההסכם שהושג בשנת 95'.
ההסתדרות טוענת כי הממשלה החליטה כי מרבית כספי עמיתי קרנות אלה לא יובטחו עוד באגרות חוב ממשלתיות מיועדות הנושאות ריבית צמודה בשיעור 5.57% כפי שהיו עד כה, אלא יושקעו בשוק החופשי. לעומת זאת, הסדר הנפקת אגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה הוותיקות שאינן קשורות להסתדרות, הותר בעינו ולא שוּנה במאום. בכך, נטען, מפלה הממשלה לרעה את עמיתי הקרנות ההסתדרותיות, לעומת עמיתי הקרנות הוותיקות.
עוד נטען, כי בחקיקת ההסדר נפל פגם היורד לשורשו של עניין ומביא לבטלותו, מאחר והסעיף המפקיע את הסכמי הפנסיה של העובדים, לא נתקבל ברוב של 61, כמתחייב מהחוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, ומכל מקום ההליך נתקבל בלי שקויים דיון מעמיק בנושא.
כן נטען, כי החלטת הממשלה לקויה אף היא בהיעדר סבירות, באפליה ובשיקולים זרים המביאים לבטלותה.
