כלבים מזהים את סרטן המעי הגס

בעזרת חוש ריח מפותח ביותר, הרבה יותר מחוש הריח של בני האדם - כלבים יכולים להריח קורבנות שנקברו תחת האדמה במקרים של רעידות-אדמה. הם יכולים גם לגלות את מיקומן של פצצות או סמים שהוסתרו מתחת לאדמה, וכעת מסתבר שהם אפילו מסוגלים לזהות את סרטן המעי הגס. כך דיווחו חוקרים יפנים.

החוקרים, מאוניברסיטת קיושו, דיווחו כי כלבת לברדור בשם מרין, שאומנה במשך שמונה שנים, מסוגלת לזהות סרטן המעי הגס בקרב חולים עד לרמת דיוק של 98%. כבוגרת מרכז לאימון כלבים להרחת סרטן, בשיבה שביפן, הכלבה, שאומנה תחילה להצלה במים, הייתה מסוגלת להבחין ב-12 סוגי סרטן מדגימות נשיפה של חולים לפני שהצטרפה למחקר בנושא סרטן המעי הגס.

מטרת המחקר הייתה לגלות אם ריח יכול להיות כלי שימושי בסריקות סרטן המעי הגס. הממצאים פורסמו בכתב העת "Gut".

לצורך המחקר, אספו החוקרים דגימות צואה ודגימות נשיפה מ-40 חולי סרטן המעי הגס וכן מ-320 אנשים בריאים. הבדיקות בוצעו מנובמבר עד יוני, משום שרמת הריכוז של הכלבים נוטה לרדת במהלך עונת הקיץ החמה.

הכלבה הצליחה להבחין בין דגימות סרטניות לדגימות לא סרטניות ב-33 מבין 36 דגימות הנשיפה וב-38 מתוך 38 דגימות הצואה. יתרה מכך, היא הריחה דגימות בצורה מדויקת ביותר גם של סרטן המעי הגס בשלבים המוקדמים שלו. לעומת זאת, סריקות דם סמוי בצואה - בדיקה פשוטה ולא פולשנית לסרטן המעי הגס - מזהות את המחלה בשלבים המוקדמים רק באחד מכל עשרה מקרים.

פיתוח חיישן מיוחד

על בסיס הממצאים, החוקרים מאמינים כי הערכה של הכלבה לגבי דגימות הנשיפה הייתה מדויקת ב-95% מהזמן והערכה של דגימות הצואה הייתה מדויקת ב-98% מהפעמים, בהשוואה לקולונוסקופיה, שהיא הבדיקה האולטימטיבית לאבחון סרטן המעי הגס. למעשה, הכלבה הצליחה לזהות את הסרטן גם כשאנשים מעשנים ואנשים עם בעיות אחרות של הקיבה נכללו בבדיקה.

החוקרים חזרו על הבדיקות שלוש פעמים. תוצאות כל הבדיקות היו מדויקות והצביעו על כך שאכן קיים אצל הכלבה חוש ריח מיוחד לזיהוי סרטן. החוקרים לקחו גם דגימות צואה ונשיפה מחולים עם סרטן השד, הקיבה והערמונית, ותגובת הכלבה על סמך חוש הריח הניבה תוצאות מדויקות לסוגי סרטן אלו גם כן, כלומר שקיים ריח מסוים המשותף למספר סוגי סרטן.

למרות שנראה כי כלבים מסוגלים להבחין ב"ריח הסרטן", השימוש בהם ככלי סריקה אינו המטרה האולטימטיבית. יכולת הריח ורמת הריכוז משתנות בין סוגי כלבים שונים וכן אצל אותו כלב בימים שונים. מעבר לכך, כל כלב יכול לבצע בדיקות במשך עשר שנים לכל היותר. ולכן קשה להשתמש בחוש הריח המפותח של הכלבים בהליך רפואי שגרתי.

מסיבות אלו, חשוב לזהות את המרכיבים האורגניים הספציפיים לסרטן שזוהו על-ידי הכלבים ולפתח חיישן שיוכל לשמש תחליף לחוש השיפוט של הכלב. החוקרים מקווים כי תוצאות המחקר יעודדו פיתוח חיישן כזה ויגלו גם את המאפיין הביולוגי של הסרטן בעזרת מרכיב הריח.

המחקר תומך במחקרים נוספים שהראו תוצאות דומות ביחס לסרטן שלפוחית השתן, סרטן הריאות וסרטן השד. בנוסף למחקרים אלו, ישנם דיווחים של חולים שכלבים שגידלו נמשכו או חשו חוסר שקט ליד חולי סרטן העור. למרות שיש אנשים שהרעיון שכלבים מזהים סרטן נשמע להם בלתי אמין, הוא בהחלט אפשרי מבחינה ביולוגית. ידוע כי כלבים מאומנים יכולים להבחין בין ריחו של אדם אחד לריחו של אחר וניתן גם לאמן כלבים להריח ריכוזים נמוכים מאוד של חומרי נפץ או של סמים. מאחר שמדענים כבר זיהו את השוני הכימי בין רקמות נורמליות לרקמות סרטניות, אין זה מפתיע שכלבים מסוימים יכולים לזהות גם את ההבדלים הללו.