הממשלה החליטה, לגבש תיקוני חקיקה הנדרשים לשם הרחבת מערך השידור הספרתי ("עידן+") ולשינוי אופן פעולתו, כדלקמן:
1.
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו תפעל להרחבת המערך הנוכחי, כך שיוקמו בו שני מרבבים נוספים, בתוך 24 חודשים מיום כניסתם לתוקף של תיקוני החקיקה כאמור.
2. הערוצים הבאים יופצו באמצעות המערך, ככל שיבקשו זאת, בתמורה לתשלום דמי הפצה בעד הפצת השידורים כאמור ובהתקיים תנאים נוספים שייקבעו בחקיקה:
א. ערוצים ייעודיים ששר התקשורת קבע כי הם רשאים לממן את שידוריהם באמצעות פרסומות, לפי סעיף 6לד(א3) לחוק התקשורת, וניתן להם רישיון לשידורים, כמפורט להלן:
1. ערוץ ייעודי בשפה הערבית;
2. ערוץ ייעודי בשפה הרוסית;
3. ערוץ ייעודי למוזיקה ישראלית וים תיכונית;
4. ערוץ ייעודי לשידורי חדשות;
5. ערוץ ייעודי לשידורי מורשת;
ב. הערוצים הנוספים הבאים:
1. שידורי רדיו - כל תחנות הרדיו האזורי והארצי;
2. ערוץ הטלוויזיה הלימודית;
3. ערוץ נוסף מעבר לשני הערוצים הקיימים לשידורים של
רשות השידור, אשר יופץ בטכנולוגיית HD.
הודיעו השר הממונה לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ושר האוצר, כי מרבית משקי הבית אינם יכולים לקלוט את שידורי הערוץ הנוסף במסגרת השידורים המופצים במערך בשל חסם טכנולוגי, ישודרו שידורי הערוץ הנוסף במקביל גם באחד מהערוצים של רשות השידור המשודרים בטכנולוגית SD ומופצים במסגרת המערך (הערוץ הראשון וערוץ 33), לתקופה שיורו.
ג. ערוצים אחרים נוספים ששר התקשורת, בהתייעצות עם שר האוצר, הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי הלווין, הורה כי ישודרו במסגרת המערך, בהתאם לבקשות הערוצים ובהתאם לתקנות שיקבע לעניין זה. קביעת התקנות האמורות תיעשה בשים לב לקידום התחרות בתחום השידורים ולמגוון שידורים ובשים לב לאפשרות להקצאת ערוצים נוספים המופצים בטכנולוגיית HD שיוכלו לשמש, בין היתר, את בעלי הרישיונות הקיימים בתחום הטלוויזיה.
3. השידורים המנויים בסעיף קטן 2(ב)(1) (שידורי רדיו) ישולבו באופן מיידי במרבב שקיים כבר כיום במערך ככל שתחנות הרדיו יבקשו לעשות כן.
4. הערוץ הייעודי בשפה הערבית ישולב במערך הקיים באופן מיידי, ככל שיפנה בבקשה לעשות כן במהלך תקופה של שמונה חודשים שתחילתה ביום קבלת רישיון לשידורים.
5. הופסקה הפצת שידוריו של ערוץ המופץ באמצעות המערך הקיים (לפני הרחבתו) או שעד תום התקופה המנויה בסעיף 4 טרם החלה הפצתו של הערוץ הייעודי בשפה הערבית, יופצו במקומו שידורי הטלוויזיה הלימודית, ובלבד שהתקיים האמור בסעיף 6.
6. תנאי להפצת שידורי הטלוויזיה הלימודית באמצעות המערך, בין במערך הקיים ובין לאחר הרחבתו, הוא ששידוריה יהיו ברובם המוחלט בנושאים לימודיים-חינוכיים בלבד, לילדים ולנוער, בפיקוח שר החינוך.
7. הבעלות על המערך והפעלתו יועברו, החל מיום ה- 1 בינואר 2014, מהרשות השנייה לגוף ממשלתי או ציבורי אחר, לרבות חברה ממשלתית, שאינו מפקח על שידורי טלוויזיה, כפי שיורו שר התקשורת ושר האוצר באישור הממשלה. השרים יביאו בפני הממשלה הצעה לעניין הגוף האמור, לא יאוחר מיום 1 ביוני 2012.
8. הרחבת המערך תמומן על-ידי המדינה בין היתר תוך שימוש בתמלוגים המשולמים למדינה על-ידי בעל זיכיון ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א-2010.
9. משרד התקשורת יפיץ תזכיר חוק בנושא הנדון. השרים יגישו את טיוטת החוק לוועדת השרים לענייני חקיקה בתוך 45 ימים מיום קבלת החלטה זו. הליך החקיקה, לרבות הכנת תזכיר החוק, ייעשה בתיאום בין השרים.
להלן עיקרי דברי ההסבר שהונחו לפני הממשלה בקבלת ההחלטה הנ"ל:-
בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2189 מיום 12 באוגוסט 2007, תוקן חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, כך שבמהלך שנת 2009 החלה הפצת שידורי הטלוויזיה של רשות השידור (ערוץ 1 וערוץ 33), של זכייני הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (קשת, רשת וישראל 10) ושל ערוץ הכנסת, באמצעות מערך הפצה קרקעי בטכנולוגיה ספרתית (דיגיטלית) המערך הוקם על-ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו והוא מופעל על ידה.
ברוב מדינות העולם המערביות מערך הטלוויזיה הדיגיטלית משדר מספר גדול יותר של ערוצים ביחס למספר הערוצים המשודרים בישראל באמצעות המערך. בנוסף, בישראל נוצר מצב בו הרשות השנייה היא הגורם המפקח על השידורים המסחריים בטלוויזיה ובנוסף המערך מצוי בבעלות הרשות והיא המפעילה אותו. לאור זאת, החליטה הממשלה, ביום 15 ביולי 2010 בהחלטת ממשלה מס' 2026, בנושא ניצול תשתיות דיגיטליות ושיפור השירות לאזרח בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, להטיל על משרד התקשורת ומשרד האוצר, יחד עם הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, לגבש המלצות בעניין הרחבת המערך וכן בעניין אופן הפעלתו, לרבות בעניין תיקוני חקיקה נדרשים לצורך כך ולהגישן לאישור הממשלה עד ליום 31 בדצמבר 2010.
בהתאם להחלטת הממשלה, ביום 24 באוקטובר 2010 החל הצוות את עבודתו וגיבש את המלצותיו ביום 17 בינואר 2011. האמור בהצעת מחליטים זו תואם את המלצות הצוות.
שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית הם שירות ששיעור צריכתו בקרב משקי הבית בישראל עולה בצורה ניכרת על השיעור המקובל בעולם. הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב ערוצית גדלו בשנים האחרונות, והן עומדות על כ-2,400 ₪ בשנה (בקרב משקי הבית המנויים לשירותי טלוויזיה רב ערוצית). כפי שמפורסם במדד הלמ"ס לשירותי תקשורת, בין השנים 2000 עד 2007 התאפיין שוק התקשורת בירידות מחירים, כאשר בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית המחירים עלו בכ-7% בממוצע (דוח הוועדה לגיבוש המלצות מפורטות בדבר מדיניות וכללי תחרות בתחום התקשורת בישראל, מרץ 2008).
כפי שצוין בדוח גרונאו, מחירי שירותי שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד שמחיר חבילת הבסיס בישראל עומד על כ-200 ש"ח בחודש, מחירן של מרבית חבילות הבסיס המוצעות במדינות המערב נמוך בהרבה. מעבר לכך, יכולת הבחירה של הצרכן מוגבלת שכן הוא מחויב לרכוש חבילת ערוצים רחבה הכוללת ערוצים רבים.
המערך בגודלו הנוכחי אינו מהווה תחליף לשידורי חברות הכבלים והלווין. עד היום, רק כ-160,000 משקי בית רכשו את הממיר המאפשר קליטת שידורים המשודרים באמצעות המערך, ורובם המכריע לא התנתק מהחברות כאמור אלא משתמש במערך כשירות נוסף. הרחבת המערך פי שלושה, תעצים את האטרקטיביות של המערך לצרכנים, אשר ייהנו מהרחבת התוכן המוצע להם בתמורה לתשלום נמוך וחד פעמי. כמו-כן, הרחבת המערך תעודד את התחרות בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית ותתרום לירידת מחירים.
בפני הצוות הוצגה סקירה בינלאומית של מערכי שידור ספרתיים באירופה לרבות מודלים עסקיים ומודלים שונים של רישוי והפעלה, נותחו הנתונים הפיננסיים של החברות, הסיכונים וההשלכות הצפויות להשפיע עליהן כתוצאה מהרחבת המערך, לרבות בעזרת השוואה בינלאומית של אחוזי החדירה של הפלטפורמות השונות. בנוסף, בחן הצוות את הטכנולוגיות העתידיות בתחום השידור הדיגיטלי, דרישות רוחב הפס העתידיות וכיווני הפיתוח של השידור על גבי האינטרנט.
מאחר שברוב המדינות המערביות בעולם קיים מערך שידור דיגיטלי משמעותי הפתוח בחינם לכלל הציבור בו משולבים לכל הפחות ערוצים בעלי אופי ומטרות ציבוריות וכן בהתייחס לרמת התחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית ורמת המחירים בתחום, יש להרחיב את המערך.
לפיכך, מוצע כי הרשות השנייה תפעל להרחבת המערך כך שיוקמו בו שני מרבבים נוספים בתוך 24 חודשים מיום תיקון החקיקה. כמו-כן מוצע כי הערוצים המנויים בהחלטה יופצו באמצעות המערך, ככל שיבקשו זאת, בתמורה לתשלום דמי הפצה בעד הפצת השידורים כאמור ובהתקיים תנאים נוספים שיקבעו בחקיקה. במסגרת הערוצים כאמור מוצע כי יופצו במערך הערוצים ייעודיים ששר התקשורת קבע כי הם רשאים לממן את שידוריהם באמצעות פרסומות, לפי סעיף 6לד(א3) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 וניתן להם רישיון לשידורים, המפורטים בהחלטה.
ישנה חשיבות גבוהה לשידורם של הערוצים הייעודיים וערוצי הרדיו באופן חופשי לציבור בשל היותם ערוצים אשר חלות עליהם חובות רגולטוריות על-פי חוק ובנוסף מהווים מענה ייחודי עבור מגזרים רבים באוכלוסיה. הערוצים הייעודיים הם פועל יוצא של החלטות ממשלה מס' 1997 מיום 9 במאי 1997 והחלטה מס' 4972 מיום 11 באפריל 1999 בעניין מימון ערוצים ייעודיים באמצעות פרסומות. ההחלטות האמורות התקבלו על-מנת לתת מענה לכשל שוק הקיים בתחומים שונים בתחום הטלוויזיה (שידורים בשפות זרות, מוזיקה וחדשות). לשם עידוד העלאתם לאוויר של ערוצים ייעודיים אלו נקבע בהחלטות הממשלה האמורות כי הערוצים יממנו את שידוריהם באמצעות הכנסות מפרסומות. מאחר שערוצים אלו ממומנים מפרסומות הרי שאזרחי המדינה "משלמים" עליהם בכך שהם צופים בפרסומות בנוסף לתשלום דמי מנוי לכבלים או ללווין. כאשר שידורי הערוצים הייעודיים ישודרו במערך, לא ייגבה תשלום כפול עבורם ובנוסף הדבר יאפשר לחתך רחב יותר באוכלוסיות ספציפיות לקלוט את שידורי ערוצים אלו.
כמו-כן, הזכות לשדר שידורי ערוץ ייעודי ניתנת בדרך של מכרז, לתקופה מוגבלת. על כן, בתום התקופה בה רשאי הגורם המשדר את הערוץ הייעודי לפעול, יערך מכרז במסגרתו יבחר גורם משדר חדש, ששידוריו יופצו באמצעות המערך.
עוד מוצע, כי במסגרת המערך המורחב יופצו שידורי ערוץ נוסף מעבר לשני הערוצים הקיימים לשידורים של רשות השידור, אשר יופץ בטכנולוגיית HD. בהקשר זה מוצע, כי הודיעו השר הממונה לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ושר האוצר, כי מרבית משקי הבית אינם יכולים לקלוט את שידורי הערוץ הנוסף במסגרת השידורים המופצים במערך בשל חסם טכנולוגי, ישודרו שידורי הערוץ הנוסף במקביל גם באחד מהערוצים של רשות השידור המשודרים בטכנולוגית SD ומופצים במסגרת המערך (הערוץ הראשון וערוץ 33), לתקופה שיורו.
לעניין ערוצים נוספים, מאחר שהרחבת המערך בשני מרבבים נוספים מאפשרת הפצה של ערוצים נוספים מעבר לאלו המפורטים בהחלטה זו, מוצע כי במסגרת המערך ישולבו ערוצים נוספים ששר התקשורת, בהתייעצות עם שר האוצר, הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי הלווין, הורה כי ישודרו במסגרת המערך, בהתאם לבקשות הערוצים ובהתאם לתקנות שיקבע לעניין זה. קביעת התקנות האמורות תיעשה בשים לב לקידום התחרות בתחום השידורים, בשים לב לנושאים המנויים בסעיף 5(ב) לחוק הרשות השנייה ובשים לב לאפשרות להקצאת ערוצים נוספים המופצים בטכנולוגיית HD שיוכלו לשמש, בין היתר, את בעלי הרישיונות הקיימים בתחום הטלוויזיה.
ערוצי הרדיו האזורי והארצי, אשר אינם צורכים קיבולת על המערך כפי שצורך ערוץ טלוויזיה, יכולים להשתלב במערך הקיים מבלי שתידרש הפסקת הפצתו של ערוץ טלוויזיה שמופץ כיום באמצעות המערך. כמו-כן, הערוץ הייעודי בשפה הערבית, אשר מלכתחילה יועד להיות משודר באמצעות לוויין, שקליטתו תעשה באופן ישיר ובלתי מפוענח, וזאת על-מנת שייקלט על-ידי ציבור רחב ככל שניתן, ישולב במסגרת המערך הקיים לפני הרחבתו, ככל שיבקש לעושת כן, תוך שמונה חודשים מיום קבלת רישיון לשידורים, ובכך יגשים למעשה את תכליתו המעוגנת בסעיף 6לד3(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
לפיכך, מוצע כי ערוצים אלו ישולבו באופן מיידי או לאחר שיוקמו, לפי העניין, במרבב שקיים כבר כיום במערך ואילו יתר הערוצים המנויים בגוף ההחלטה יופצו באמצעות המערך לאחר הרחבתו על-ידי מרבבים נוספים, וזאת ככל שיבקשו כי שידוריהם יופצו באמצעותו.
כאמור לעיל, מאחר שמספר הערוצים שניתן להפיץ במסגרת המערך הקיים מוגבל ובהתאם להמלצות הצוות אשר ראה חשיבות במתן מענה הולם לשידורים במערך הקיים המיועדים לילידם ולנוער, מוצע לקבוע כי אם הופסקה הפצת שידוריו של ערוץ המופץ באמצעות המערך הקיים (לפני הרחבתו) או שעד תום תקופה של שמונה חודשים מקבלת רישיון לשידורים טרם החלה הפצתו של הערוץ הייעודי בשפה הערבית – ישודרו שידורי הטלוויזיה הלימודית במסגרת המערך הקיים.
ברוב מדינות העולם המערביות הפצת השידורים נעשית ע"י רשתות ציבוריות או זכיינים פרטיים. בישראל ההפצה נעשית ע"י הרשות השנייה שהינה הגורם המסדיר של עיקר השידורים המסחריים. לאור זאת, מוצע לפעול כך שהבעלות על המערך והפעלתו יועברו, החל מיום 1 בינואר 2014, מהרשות השנייה לגוף ממשלתי או ציבורי אחר, שאינו מפקח על שידורי טלוויזיה, כפי שיורו שר התקשורת והאוצר. שרי התקשורת והאוצר יביאו בפני הממשלה הצעה לעניין הגוף האמור, לא יאוחר מיום 1 ביוני 2012.
בהתאם לאופן המימון בו הוקם המערך הקיים, מוצע כי הרחבת המערך תמומן על-ידי המדינה בין היתר תוך שימוש בתמלוגים המשולמים למדינה על-ידי בעל זיכיון ובעל רישיון לשידורי טלוויזיה לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, כנוסחו המוצע במסגרת הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33), התשע"א–2011, אשר צפויות להתקיים לגביה קריאה שנייה וקריאה שלישית במליאת הכנסת, בימים הקרובים.
כפי שמתואר בהרחבה בדברי ההסבר, ברוב מדינות העולם המערביות מופצים באמצעות מערך הטלוויזיה הדיגיטלית מספר גדול יותר של ערוצים ביחס למספר המופץ בישראל. כדוגמאות לכך ניתן לציין את גרמניה בה מופצים באמצעות מערך הפצה דיגיטלי 34 ערוצים ושיעור החדירה של המערך עומד על 68%, הולנד בה מופצים בדרך זו 26 ערוצים ושיעור החדירה של המערך עומד על 42%, שוודיה בה מופצים בדרך זו 41 ערוצים ושיעור החדירה עומד על 33.6%, צרפת בה מופצים בדרך זו 28 ערוצים רגילים ו- 5 ערוציHD ושיעור החדירה עומד על 71.2% וספרד בה מופצים בדרך זו 30 ערוצים רגילים ו- 3 ערוצי HD ושיעור החדירה עומד על 63%. עוד יצוין כי במדינות אלו, כמו גם במדינות רבות אחרות, מערך הטלוויזיה הדיגיטלית הושק בתחילת שנות ה- 2,000.
שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית הם שירות ששיעור צריכתו בקרב משקי הבית בישראל עולה בצורה ניכרת על השיעור המקובל בעולם. הוצאות משק הבית הממוצע על שירותי טלוויזיה רב ערוצית גדלו בשנים האחרונות, והן עומדות על כ-2,400 ₪ בשנה (בקרב משקי הבית המנויים לשירותי טלוויזיה רב ערוצית). כפי שמפורסם במדד הלמ"ס לשירותי תקשורת, בין השנים 2000 עד 2007 התאפיין שוק התקשורת בירידות מחירים, כאשר בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית המחירים עלו בכ-7% בממוצע במחירים קבועים (דוח גרונאו, מרץ 2008).
כמו-כן, מחירי שירותי שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל הם מהגבוהים בעולם. בעוד שמחיר חבילת הבסיס בישראל עומד על כ-200 ש"ח בחודש, מחירן של מרבית חבילות הבסיס המוצעות במדינות המערב נמוך בהרבה. מעבר לכך, יכולת הבחירה של הצרכן מוגבלת, שכן הוא מחויב לרכוש חבילת ערוצים רחבה הכוללת ערוצים רבים.
עוד יצוין כי בהתאם לדוח גרונאו חבילות הערוצים בישראל הן מהרחבות ביותר בעולם, מבנה השוק הוא דואופולי ורמת המחירים בו גבוהה ואינה תחרותית. בדוח הוועדה נכתב כך: "העדרם של מתחרים נוספים במגזר הטלוויזיה הרב-ערוצית מתבטא במחיר שמשלם הצרכן עבור שירותי הכבלים והלוויין. מחיר חבילת הערוצים בישראל בסך 196 ₪ לחודש (תוך התחייבות לשנתיים) גבוה במידה נכרת מהמחירים הרווחים במדיניות המערב ההתחרות בישראל לא יצרה מצב שבו הצרכן הישראלי חופשי לבחור במספר הערוצים שייכלל ב"חבילה", ובאופן ספציפי הוא אינו יכול לבחור ב"חבילה בסיסית" של 20-10 ערוצים במחיר מוזל. באופן דומה הוא אינו יכול לרכוש את הממירים בנפרד ולהוזיל בצורה זו את דמי השימוש החודשיים." עוד נכתב בדוח: "הפתרון הדואופוליסטי אליו התכנס שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל אינו מעמיד בפני הצרכן את מגוון האפשרויות שעומד בפני הצרכן במדינות אחרות בעולם".
