שופט בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן, עיכב אתמול (ב', 7.2.11) את ביצוע פסק הדין, שהורה על בחינה פרטנית של אלפי תביעות לנזקי רעש מנמל התעופה בן-גוריון. פוגלמן העניק לרשות שדות התעופה ולוועדות המקומיות באזור נתב"ג רשות לערער על פסק דינה בנושא של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן.
בעלי נכסים באזור נתב"ג הגישו 5,000 תביעות פיצויים בעקבות הפעלתו של טרמינל 3, בהיקף כולל של 5 מיליארד שקל, בטענה למפגעי רעש שפגעו בערך נכסיהם. רוב התביעות נדחו על הסף, ולגבי האחרות נקבע שיש למנות שמאי מכריע שיפעל על-פי הכללים שקבעה ועדת הערר.
אגמון-גונן קיבלה את רוב ערעורי בעלי הנכסים ודחתה את ערעורי רש"ת והוועדות המקומיות. היא קבעה, כי הגיעה העת להכיר בזכותו של אדם לחיות בסביבה ראויה, וכי יש לבחון את המחלוקת בין הצדדים על יסודה ועל-רקע עקרונות של "צדק סביבתי".
עוד קבעה, כי חישוב תוספת הרעש, ייעשה תוך השוואה בין רמת הרעש הנגזרת מקיבולת של 4 מיליון נוסעים בשנה - לפי המצב התכנוני לפני אישור התוכנית - ובין רמת הרעש הנגזרת מקיבולת של 16 מיליון נוסעים בשנה, הקיבולת המקסימאלית של נתב"ג 2000. היא הורתה לשמאים לכלול בשיעור הפיצוי את ירידת הערך ואת עלות אמצעי המיגון, אם רשות שדות התעופה לא נשאה בה באופן ישיר.
רש"ת והוועדות המקומיות טענו בבקשתן לערער, כי פסק דינה של אגמון-גונן מבוסס על הנחות משפטיות חדשניות, בעלות השלכות רוחב ניכרות ומשמעותיות, שיש מקום לבחינתן בבית המשפט העליון.
עוד נטען, כי בעלי הנכסים לא הצליחו להוכיח את ירידת ערך המקרקעין, ואף הודו, כי בשלב זה מדובר במודל תיאורטי בלבד. עוד טוענות רש"ת והוועדות, כי נפלו שגיאות בהחלטתה של אגמון-גונן ובהנחיות שקבעה למתווה בחינת תביעות הפיצוי.
בעלי הנכסים טענו בתגובה, כי רש"ת והוועדות לא הצליחו להראות, שסיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים. לטענתם, הם הצליחו להוכיח את ירידת ערך נכסיהם, וכל שנותר לבירור הוא שיעור ירידת הערך.
היועץ המשפטי החליט להתייצב בהליך ותמך בבקשה לעיכוב ביצוע. לדברי המדינה, מדובר בהליך ייחודי וחסר תקדים, המצדיק בחינה מצד בית המשפט העליון. בין היתר היא טוענת, כי אין מקום לפסיקת פיצוי כאשר לא הוכחה פגיעה כלכלית בשווי המקרקעין.
לדברי המדינה, בירורן של אלפי תביעות פרטניות - שלשיטתה דינן להידחות - כרוך בעלויות אדירות לקופה הציבורית, ועלול להביא להליכים משפטיים רבים נוספים. לדעתה, השכל הישר מחייב את עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן הליך בירור פרטני של אלפי תביעות, עשוי להתברר כהליך סרק מיותר.
פוגלמן קבע, כי הבקשה לרשות ערעור מעלה שאלות המצדיקות את העברתה לדיון בפני הרכב, אשר יכריע בדבר המשך הטיפול בה. לגבי עיכוב הביצוע, הוא אומר: "מבלי לטעת מסמרות בנוגע לסיכויי ההליך - שלא ניתן לומר בשלב זה כי הם קלושים - מצאתי כי יש בשיקולי מאזן הנוחות כדי להכריע את הכף לטובת היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע עד לדיון לפני ההרכב.
"ההליכה במתווה שהניח בית המשפט קמא, ופנייה לבירור פרטני ביחס לכל אחת מאלפי תביעות שהגישו המשיבים, על העלויות הכרוכות בכך, שיכול שלא יידרש בסופו של יום ביחס לחלק ניכר מהתביעות - אינה נתיב הפעולה הראוי בשלב זה... אמנם, מדובר בעיכוב נוסף בבירור תביעותיהם הפרטניות של המשיבים, אך בשים לב לכך שבשלב זה טרם הוברר עד תום האם נגרם למשיבים נזק ומה היקפו, איני סבור כי יש בעיכוב הנוסף כדי להכריע את הכף".
