חברת נפטא חויבה לשלם 100,000 דולר לשמואל פלאטו-שרון, תמורת תיווכו בעסקה לרכישת זכיונות חיפושי נפט בקונגו בשנות ה-90. פסק הדין ניתן בשבוע שעבר (10.3.11) בידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודה פרגו.
נפטא, בשליטת יואל הקשורה לקובי מימון, פעלה בקונגו באמצעות חברת נפטא קונגו שהייתה בבעלותה המלאה. את שתי החברות ניהל
יוסי לוי, המשמש גם כיום כמנכ"ל נפטא. בשנת 1997 חתמה נפטא קונגו על הסכם עם הממשלה המקומית לקבלת זכיונות חיפושי נפט, תמורת 1.2 מיליון דולר. ואולם, לאחר מלחמת האזרחים שפרצה בסוף אותה שנה, הודיעה הממשלה החדשה לנפטא שהיא אינה מכירה בהסכמים הקודמים.
לוי פנה לפלאטו וביקש את עזרתו, לנוכח קשריו ההדוקים באותה עת עם ממשלת קונגו. פלאטו הצליח במשימתו וביוני 1999 הוענקו שוב לנפטא קונגו אותם זכיונות. בשל חוסר כדאיות, הפסיקה נפטא את החיפושים ובשנת 2003 נשללו ממנה הזכיונות.
מאחר שנפטא לא הפיקה נפט בקונגו, היא לא שילמה לפלאטו את שכר הטירחה שהובטח לו, שכן הוא היה אמור להיגזר מכמות הנפט שתפיק נפטא. פלאטו הגיש תביעה נגד נפטא קונגו, נפטא ישראל ולוי, בטענה שהציגו בפניו מצגי שווא בדבר יכולתם לממש את הזכיונות. הנתבעים טענו, כי לוי הבהיר לפלאטו היטב את הסיכונים הטמונים בתחום חיפושי הנפט, ומאחר שלא הופק נפט - אין הם חייבים לפלאטו מאומה.
פרגו קבע, כי יש להרים את המסך בין נפטא קונגו לבין נפטא ישראל, שכן שתיהן פעלו מאותה כתובת, נוהלו בידי אותו מנהל (לוי) ודיברו בקול אחד. נפטא קונגו הייתה משוללת רצון עצמי ורק שימשה כזרועה הארוכה של נפטא ישראל, קבע פרגו. לעומת זאת, נדחתה התביעה האישית נגד לוי, לאחר שנקבע שהוא פעל
בתום לב במגעיו עם פלאטו.
בנוגע לתמלוגים אומר פרגו, כי באחד הזכיונות שרכשה נפטא כבר התגלה נפט (בידי חברת ELF הצרפתית, בהיקף של 2,000 חביות ליום), ואין ספק שזו הייתה הסיבה לרכישתו על ידה. פרגו השתכנע, כי פלאטו ונפטא היו משוכנעים בכדאיות הפקת הנפט, ולכן כמות התפוקה בפועל הייתה אמורה להשפיע על גובה התשלום לפלאטו אך לא על עצם קיומו.
זאת ועוד: באוקטובר 2000 מכרה נפטא את הזכיונות לחברת לוודאן הרומנית ולחברת חנ"ל, השייכת לנפטא עצמה, תמורת 11 מיליון שקל - דבר המלמד על כך שהיה להם ערך כלכלי. נפטא אף הצהירה בפני ממשלת קונגו, בשנת 2001, כי בזכיונות אלו גלום פוטנציאל. לוי טען בעדותו, כי מטרת אותה הצהרה הייתה לאפשר את המשך חיפושי הנפט, אך פרגו קובע שהסבר זה רחוק מלשכנע.
פרגו מוסיף, כי ההסכם ואינו מתייחס לתמורה שתשולם לפלאטו אם נפטא לא תפיק נפט. הוא קובע, כי בידי בית המשפט למלא לאקונה זו, ומגיע למסקנה, בהתחשב בנסיבות ובתשלומים אחרים סביב אותם זכיונות, כי התשלום הראוי הוא 100,000 דולר.
