בתי המשפט לא יתנו למדינה הארכות גורפות לפעולות אותן איחרה לנקוט בשל שביתת הפרקליטים. ההארכות יינתנו לגופו של עניין ורק במקום בו יש נסיבות מיוחדות שמעבר לשביתה. כך קובע (ב', 14.3.11) שופט בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן.
ג'ובראן איפשר לרשות המיסים ארכה להגשת ערעורה על חיובה לשלם לחברת הוליס תעשיות 3.3 מיליון שקל, בגין מכס שנגבה ביתר. רשם בית המשפט העליון, גיא שני, העניק לרשות את האפשרות להגיש את הערעור עד 6 בפברואר, לאחר שלא הגישה אותו במועד בשל שביתת הפרקליטים.
שני קבע, כי האיחור לא היה בשליטת רשות המיסים, היא הודיעה מראש להוליס על כוונתה לערער והאיחור בהגשת הערעור היה קטן - שמונה ימים בלבד. על כך ערערה הוליס, וג'ובראן דחה את ערעורה.
ג'ובראן פותח בהדגישו את החובה לציית לכללי סדר הדין האזרחי, ובכללם העמידה בזמנים הקבועים בהם. הוא מציין, כי ככלל - כאשר האיחור נובע מבעלי הדין עצמם, לא תינתן ארכה להגשת ההליך.
על שביתת הפרקליטים אומר ג'ובראן: "עניין לנו בנסיבות בהן מקור האיחור אינו נעוץ בעיקרו במשיבה כבעלת דין אלא בבאי-כוחה, כלומר פרקליטי המדינה. החמצת מועדים הינה נזק מובנה בשביתה שכזו, וקרוב לודאי שהפרקליטים השובתים לקחו סיכון זה כאשר פתחו בשביתתם, וזה היה אף אחד מאמצעי הלחץ של הפרקליטים על הגורמים הרלוונטיים. לא ראוי שבאופן גורף נקבע כי נזקי השביתה יגולגלו על בעל הדין שמנגד".
אין פגיעה בזכות השבותה
ג'ובראן מדגיש, כי קביעה זו אינה פוגעת בזכות השביתה של הפרקליטים, אך כמו כל זכות - היא יחסית. אל מול זכות השביתה, הוא אומר, עומדת זכותם של בעלי הדין שההליכים בעניינם יגיעו לקיצם ויסתיימו בחלוף המועד הקבוע בחוק.
מאידך-גיסא, מוסיף ג'ובראן, לשביתת הפרקליטים היה מאפיין ייחודי: מדובר בשמירה על אינטרסים של המדינה ושל הציבור. לכן, חייב להתקיים איזון שייקבע בכל מקרה לגופו. במקרה הנוכחי, כאמור, נקבע שקיימים גורמים המצדיקים את מתן הארכה.
