עיריות אינן יכולות למנוע באופן גורף הצבת דוכני הסברה ברחובות הערים, ועליהן לקבוע כללים בנושא. כך קובעת (16.3.11) סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
אסתר קובו.
קובו הכריעה בעתירת עמותת שחרור בעלי חיים (שב"י) נגד עיריות פתח תקוה וראשון לציון, אשר לא התירו לה להציב דוכני הסברה. העמותה כבר מפעילה דוכנים בירושלים, בתל אביב, בחיפה, ברמת-גן ובערים נוספות.
לטענת שב"י, מדובר בחופש הביטוי שלה, והעיריות אינן רשאיות לדרוש רישוי לצורך הצבת דוכנים שאינם מסחריים. לכל היותר, טענה, הן יכולות להטיל מגבלות סבירות בנוגע לזמן, למקום ולאופן בו יוצבו הדוכנים.
עיריית ראשון לציון הודיעה במהלך הדיון, כי היא מגבשת מדיניות להצבת דוכנים שאינם מסחריים. עיריית פתח תקוה עמדה על התנגדותה העקרונית, באומרה שהדוכנים מהווים מפגע בתחום הניקיון ואף עלולים ליצור ויכוחים והתגודדויות. כיוון שכך, מתמקד פסק דינה של קובו במדיניותה של עיריית פתח תקוה.
קובו קבעה, כי האיסור הגורף של עיריית פתח תקוה אינו מידתי ואף נוגד את חוק העזר. העירייה עצמה הודתה שהיא מעניקה אישור לדוכנים של גופים שבקונצנזוס, ולפיכך מדובר במדיניות בררנית פסולה. על כך אומרת קובו:
"השרירות הינה התנהגות הזרה לתפקידה של הרשות, כמו גם האפליה. רשות אינה יכולה לאסור על הצבת דוכנים כלפי כולי עלמא, אך לקבוע בתוך כך חריגים על-פי שיקול דעת סובייקטיבי של מאן דהוא - שיקול דעת שאינו מבוסס על כלל ידוע ושקוף ומבלי שהוכח טעם ראוי וסביר לו".
קובו גם דחתה את טענת העירייה, לפיה שב"י יכולה לעשות שימוש באינטרנט וקבעה, שהעמותה אינה חייבת להסתפק באמצעים שהעירייה "מתירה" לה. לפיכך, הורתה קובו לעיריית פתח תקוה לנסח בתוך 90 יום את הכללים להצבת דוכני הסברה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
