חברת IBM ישראל פיטרה עובד בשל גילו, ובכך עברה על החוק. כך קובע בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אשר חייב את החברה לפצות את יורם שובל ב-200,000 שקל.
שובל, יליד 1945, הועסק בקבוצת IBM בשנים 2007-1997, עד לפיטוריו. השופטת רוית צדיק קבעה, כי מאחר שפיטוריו של נבעו מהתנהגותו או מתפקודו, עובר הנטל על IBM להוכיח שהפיטורים לא נבעו מגילו המבוגר יחסית.
בית הדין מצא, כי IBM לא עמדה בנטל זה. החברה אומנם טענה שהפיטורים נבעו מתוכנית התייעלות, אך לא הציגה ראיות בכתב שיתמכו בטענה זו. לכאורה, אומר בית הדין, בידי החברה אמורות להיות ראיות רבות בכתב, אך משלא הציגה אותן - קמה החזקה שהצגתן הייתה פועלת לרעתה.
כך גם לגבי הימנעותה של החברה מזימונם לעדות של חברי הוועד, שלטענתה ידעו על תוכנית ההתייעלות, ולגבי הימנעותה מהצגת רשימת העובדים המפוטרים שלטענתה הכינה. גם במכתב הפיטורים שנשלח לשובל לא נאמר כלל, כי מדובר בפיטורי התייעלות. להפך: נאמר בו במפורש, כי הוא רשאי לנסות ולמצוא לעצמו תפקיד אחר ב-IBM.
בית הדין מוסיף וקובע, כי השימוע שנערך לשובל היה פגום, שכן לא נמסר לו מראש שמדובר בשימוע לקראת פיטורין. גם השימוע השני לא היה תקין, שכן הוא נערך יומיים בלבד לאחר הראשון, ושעות ספורות אחריו כבר החליטה IBM לפטר את שובל.
צדיק מוסיפה: "פיטורים בגיל 62, גיל התובע (בתקופה הרלוונטית), הינם כמעט בבחינת 'סוף פסוק' עבור אותו עובד. על כן בסיטואציה מעין זו היה על הנתבעת לפעול בדרכים אקטיביות של ממש למציאת עבודה לתובע, לרבות שקילת השיקולים הרלוונטיים כגון סיכויי העובד הספציפי במציאת עבודה אחרת נוכח גילו, יכולתו ומצבו המשפחתי".
לאור כל אלו, חוייבה IBM לפצות את שובל בשמונה חודשי שכר בגין פיטוריו שלא כדין וב-50,000 שקל בגין נזק שאינו ממוני, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאז סוף 2007.
