בית משפט השלום בירושלים קבע (14.2.11) כי תביעה שהגישה חברת עמידר נגד עמותת סוכת עובדיה של הישיבה הגבוהה בבית אל תידון במסלול משפטי רגיל ולא על-פי סדר הדין שנקבע לתביעה לפינוי מושכר.

בין עמידר לבין עמותת סוכת עובדיה מתנהלת התנצחות משפטית בת שנים רבות בדבר הזכויות על 31 יחידות דיור ביישוב בית אל.

לטענת עמידר, מזה מספר שנים מפרה הנתבעת את הסכם השכירות בכך שחדלה לשלם את דמי השכירות במועדם ובמלואם וכי נכון ליום 16.9.10 עמד חובה של הנתבעת כלפי התובעת על סך של כ-4,808,889 שקלים. בתחשיב של כ-1,300 שקלים לחודש עבור יחידת דיור אחת עולה כי כיום, מרס 2011, עומד החוב של סוכת עובדיה לחברת עמידר על כ-5 מיליון ו-50 אלף שקלים. על כן, מבקשת עמידר להורות על סילוק ידה של הנתבעות מיחידות הדיור שהושכרו לה.

מנגד, טענה עמותת סוכת עובדיה כי חברת עמידר היא זו שצריכה להחזיר לה כספים משום שהציגה מצג שווא שלפיו היא הבעלים על יחידות הדיור. כמו-כן טענה כי בין הצדדים קיים הסכם מכר בנוגע לדירות המושכרות ולפיו מכרה עמידר לסוכת עובדיה את זכויותיה לכאורה ביחידות הדיור וכעת היא מתנערת מן ההסכם הזה. הנתבעת טענה בבית המשפט כי בניגוד לטענת התובעת אין מדובר בשכירות חופשית וכי היא דיירת מוגנת במקרקעין.

השופט ארנון דראל קבע בהחלטתו (14.2.11) כי יעביר את הדיון למסלול שיפוטי רגיל. זאת בשל מורכבות העובדות, הראיות והשאלות שבדין, מספר בעלי הדין, התועלת שבניהול תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי אל מול החשש שבירורן יסבך או יאריך את הדיון שלא לצורך, היקף חוות דעת מומחה ועדויות בעל פה וכן החקירות שעשויות להידרש, השפעת תוצאות התובענה על הציבור וחשיבות ההכרעה המהירה בתובענה בשל מהות התובענה ומיהות בעלי הדין.

לדבריו, הקדמת הדיון בתביעה לפינוי מושכר גורמת להעדפת הליך זה על פני הליכים אחרים הממתינים לבירור פרק זמן ארוך - צעד שלפעמים נעשה על-מנת לסייע לאדם שנקלע למצוקה נוכח הימנעות שוכר לשלם את שכר הדירה. השופט דראל ציין כי מכיוון שמדובר בחברה ציבורית ולא באדם פרטי, מדובר במקרה שונה בתכלית.

"ככל שניתן להבין את הרצון להביא להקדמת הדיון בתביעות של אדם המשכיר דירה לזולתו, אינו מקבל את דמי השכירות ונקלע למצוקה בשל כך ובשל העיכוב בפינוי - מצבה של המדינה ואף של עמידר שונה בתכלית. אין כל חשיבות מיוחדת בהקדמת הדיון בתביעה זו שעניינה סכסוך מורכב בין שני תאגידים וכולל מחלוקת ארוכת שנים ומרובת התדיינויות", אמר.

"המדובר בסכסוך פשוט על אי תשלום דמי שכירות ופינוי דירה שאותו ניתן לברר בתוך 30 יום כפי שקובעות התקנות אלא במחלוקת ארוכת שנים; מורכבת המעלה טענות רבות באשר לזכויות התובעת ביחידות הדיור; למערכת היחסים בין הצדדים במהלך השנים הרבות שבהן משתמשת הנתבעת ביחידות; קיומם של הליכים משפטיים קודמים והשלכותיהם ושאלות נוספות. בירור זה מחייב מטבע הדברים גם ליבון של הטענות העובדתיות המועלות על-ידי שני הצדדים. מכאן שעריכת דיון מזורז רחוקה מלהלום הליך זה", לשון החלטת בית המשפט.