רק בחודש אוקטובר האחרון אוהדי שאלקה לא ידעו איך לאכול עצמם מרוב בושה. סגנית אלופת גרמניה, שביצעה רכש מאסיבי (הוציאה 43 מיליון יורו), הביאה אגדת כדורגל כמו ראול וביקשה לקרוא תיגר על אליפות הבונדסליגה, מצאה עצמה במרתפים החשוכים של הטבלה, כשעננת הירידה מרחפת מעל ראשה. במקביל אירעה תופעה הפוכה: אותם שחקנים שירדו לשפל המדרגה בהופעותיהם מדי שבת, סיפקו הצגות באירופה. עם הדואליות הזאת חיה הקבוצה מגלזנקירשן עד היום כשהיא קרובה יותר מאי פעם להשיג את הכרטיס ההיסטורי לחצי גמר ליגת האלופות, ומקומה בגמר הגביע הגרמני בחודש הבא כבר מובטח. נכון הוא שמאז הסתיו שאלקה הצליחה להרים את עצמה מעל לקו האדום ולהיפטר מהמאמן הקשוח פליקס מגאת, שנוא נפשם של האוהדים וחלק מהשחקנים, אך דבר לא ישנה את העובדה שהעונה של הרויאל בלוז בליגה מהווה מבחינתם כשלון קולוסאלי.
פיצול האישיות הזה מאפיין קבוצות רבות לאורך השנים ומוכר אפילו במחוזותינו בכדורגל הישראלי. השאלה מדוע הדברים האלה קורים ומה משפיע על מה - הליגה על אירופה או להיפך - נראים אקדמיים ואין להם הסבר קסם אחד. בכל זאת, בדוגמאות שלפניכם יש מספר קווי דמיון בין קבוצות שאיכזבו בליגה והצליחו בליגת האלופות באותה עונה: מסורת של מספר שנים מוצלחות באירופה, היערכות טקטית נכונה במשחקים גורליים ואיך אפשר בלי קורטוב של מזל.
נאנט 1995/96
מקום 7 בליגה, חצי גמר האלופות
בשנות ה-90', אחרי פרשיית השחיתות שנחשפה במארסיי, חזרה התחרותיות לכדורגל הצרפתי ותואר האליפות החליף ידיים מדי עונה. 1995 הייתה השנה של נאנט, שתחת שרביטו של המאמן ריימונד דנואה הציתה את הדמיון והלהיבה המונים בדרך לאליפות. הקבוצה מחבל ברטן עשתה זאת עם מאגר כשרונות תוצרת בית וכדורגל אטרקטיבי והתקפי. בין השמות הבולטים היו קלוד מאקללה, כריסטיאן קארמבו והטריו הסופר מוכשר בהתקפה: ניקולה אואדק, ריינאלד פדרוס ופטריס לוקו. בתום אותה עונה עזבו קארמבו (לסמפדוריה) ולוקו (לפ.ס.ז'), והקבוצה אכזבה עם 11 הפסדים (10 יותר מבעונת האליפות) ומקום שביעי בליג1. באירופה, לעומת זאת, העסק תיקתק: נאנט הצליחה לעבור את שלב הבתים מהמקום השני ולחלוף על פני ספרטק מוסקבה של אולג רומאנצב בשלב שמינית הגמר, אחרי שחזרה מפיגור 2:0 בבירת רוסיה. ברבע הגמר הקנריות נכנעו לגאונות של ג'יאנלוקה ויאלי ויובנטוס, למרות ניצחון 2:3 בצרפת. עד היום מדובר בהישג השיא של הקבוצה ביבשת.
דורטמונד 1997/98
מקום 10 בליגה, חצי גמר האלופות
נביו סקאלה, המאמן האיטלקי שחולל ניסים עם פארמה הצנועה בראשית העשור, ירש מאוטמאר היצפלד קבוצה שבמאזנה שתי אליפויות גרמניה רצופות ותואר אלופת אירופה. למעט העזיבות של פאולו סוסה (אינטר) וקרל היינץ רידלה (ליברפול), הקאדר של הצהובים-שחורים נותן כמעט זהה לזה שחגג עם גביע אירופה במינכן, אבל עם הבדל משמעותי אחד - הברומטר מתיאס זאמר שוב נפצע בברך ונעדר כמעט מכל העונה. בלי המזרח-גרמני הג'ינג'י, דורטמונד זייפה בליגה וסיימה באמצע הטבלה ובמרחק 25 נקודות מהפסגה. באירופה, לעומת זאת, תווית האלופה עשתה את שלה ואחרי קמפיין שלב בתים מרשים (5 ניצחונות) הגיעה לדרבי מול באיירן מינכן ברבע הגמר. הקרב מורט העצבים בווסטפאלן הסתיים בוולה של שטפן שפויזאט בדקה ה-108, ששלח את סקאלה לחצי גמר מול ריאל מדריד. הגרמנים נעצרו בשערי הברנבאו (אחד מהם גם נפל וגרם לעיכוב המשחק) והודחו. זאמר פרש באותה עונה. וסקאלה? הוא מעולם לא חזר עוד לגרמניה.
יובנטוס 1998/99
מקום 6 בליגה, חצי גמר האלופות
תקציר הכשלון של יובנטוס בעונה הזאת התבטא בקדנציה בת חמשת החודשים של תיירי הנרי במועדון. מרצ'לו ליפי הציב את החלוץ עתיר הכשרון ממונאקו באגף שמאל, מהלך שנחשב בכייה לדורות. הצרפתי הצעיר עזב בקיץ לארסנל (עם יבול דל של 3 שערים ב-16 משחקים) אחרי שיובנטוס תפסה את המקום השישי (הגרוע ביותר שלה מאז 1991). באירופה הדברים נראו אחרת, בערך. בשלב הבתים קרטעו הזברות ורק ניצחון על רוזנבורג במחזור הסיום בדלה אלפי הבטיח העפלה לרבע הגמר. היריבה הבאה, אולימפיאקוס, מתחה את יובה עד לדקה ה-85 באתונה. אנטוניו קונטה ניצל יציאה רעה של השוער אלפטרופולוס ודחק את השער המכריע בגומלין (2:3 בסיכום). קונטה בעל אלף הנשמות כבש גם באולד טראפורד, לפני שגיגס השווה בדקה האחרונה. בגומלין בטורינו אינזאגי הציב את האיטלקים עם רגל וחצי מגמר רביעי רצוף כשכבש צמד כבר אחרי 11 דקות. אלא שרוי קין, דווייט יורק ואנדי קול ביצעו קאמבק מטורף ועלו לגמר ההוא בברצלונה, שם כולם זוכרים איך זה נגמר. זינדין זידאן יהיה אלוף אירופה רק עם ריאל מדריד.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/1/222801.jpg
ריאל מדריד 1999/00
מקום 5 בליגה, אלופת אירופה
לכאורה, הצורה בה התפתחה העונה הזאת של ריאל לא יכולה הייתה להיגמר עם גביע אירופאי שמיני בארון. זה החל עם שרשרת אכזבות בליגה, שהסתיימה בפיטוריו של המנג'ר ג'ון טושאק בנובמבר, והמשיך עם תבוסות משפילות לסראגוסה (5:1 בבית) ודפורטיבו (5:2) תחת הנהגתו של ויסנטה דל בוסקה. המערכת עמדה על סף קריסה כשבשלב הבתים השני בצ'מפיונס ליג באיירן מינכן הפציצה שתי רביעיות לרשתו של איקר קסיאס הצעיר. בערב ליל הסדר קסום במיוחד באולד טראפורד הכל התהפך. מופע של הבלאנקוס, עליו ניצחו פרננדו רדונדו וראול (צמד), הסתיים ב-2:3 על האלופה מנצ'סטר יונייטד ועם כרטיס לחצי הגמר. שתי הברקות של ניקולה אנלקה בצמד המפגשים הנוסף עם באיירן שלח את ריאל לגמר בפאריס, שם חיכתה לה ולנסיה. העטלפים של הקטור קופר היו פייבוריטים בזכות התצוגות המופלאות מול לאציו וברצלונה בשלבים הקודמים. הלבנים הביאו עמם את הניסיון והמסורת וטרפו את היריבה בכתום עם שלישיה מוחצת (אפילו סטיב מקמאנמן הבקיע). חודשיים אחרי הזכיה באלופות לורנסו סאנס הפסיד בבחירות לנשיאות לפלורנטינו פרס. עידן הגלאקטיקוס בברנבאו נפתח.
ליברפול 2004/05
מקום 5 בליגה, אלופת אירופה
כשלון בליגה = הצלחה באירופה? ליברפול אולי לא המציאה את הנוסחה הזאת, אבל היא לבטח שיכללה אותה. רפא בניטס, שהגיע על תקן אלוף ספרד, לא הצליח לשחזר את ההצלחה עם ולנסיה בפרמייר-ליג והאליפות הלכה לאיבוד הרבה לפני חג המולד. בזירה האירופאית ווינריות מעוררת השתאות ו-18 אלף טון מזל התחברו להם יחדיו כדי להביא גביע אלופות חמישי לאנפילד. זה החל עם שער דרמטי של סטיבן ג'רארד מול אולימפיאקוס בשלב הבתים, שסלל את הדרך לנוק-אאוט. ברבע הגמר לואיס גארסיה תרם עם יעף מ-40 מטרים בניצחון 1:2 על יובנטוס הפייבוריטית במשחק הראשון. האנגלים חילצו 0:0 בגומלין בטורינו בזכות משחק מבוקר שכפה בניטס על פאביו קאפלו. בחצי הגמר קרב החפירות בין בניטס לז'וזה מוריניו וצ'לסי הוכרע בשער הרפאים של גארסיה. בגמר המפורסם באיסטנבול מילאן ירדה להפסקה ביתרון 0:3. ואז, בשש דקות שזעזעו את העולם, חוללה ליברפול את הקאמבק הגדול בהיסטוריה של המשחק: ג'רארד, ולדימיר שמיצר וצ'אבי אלונסו השוו ל-3:3 בדרך לניצחון בפנדלים. הבלתי ייאמן קרה. לפחות בזירה היבשתית.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/2/222802.jpg
