המשחק בין מכבי חיפה להפועל תל אביב הוא חשוב, משחק העונה כמובן, אך ממש לא בטוח שהוא יכריע את גורל האליפות. אפילו ניצחון של הפועל, שיעלה אותה ליתרון של ארבע נקודות בראש הטבלה, לא מבטיח לה צלחת. העונה אי אפשר לזלזל בקרית שמונה, מכבי נתניה ומכבי תל אביב - היריבות שנותרו לה, שחלקן בכושר טוב מאוד, וכולן רוצות מענקי מיקום ובוודאי מקום באירופה. גם ניצחון של חיפה (שיעניק לה פער 2 נק' בראש) או תיקו בוודאי לא יכריע כלום. חשוב לומר זאת וחשוב לקחת את המשחק בפרופורציה. לא רק בעבור התקשורת וקהל האוהדים, אלא גם מבחינת צוותי המאמנים והשחקנים. חשיבותו הגדולה של המשחק כביכול, לדעתי, תגרום לשתי הקבוצות לשחק בזהירות יתרה. לא להפקיר את ההגנה. לשלוח יחסית מעט שחקנים להתקפה. לשחק איטי יותר.
ניתן כמובן להבין את המוטיבציה הזו, אך ממש לא בטוח שהיא תשתלם. נתחיל עם הקבוצה הביתית וזו שאני מודה שאני רוצה שתנצח, מכבי חיפה. העוצמה של חיפה אף פעם לא הייתה (וגם כעת היא לא) במשחק המבוקר. חיפה צריכה לשחק התקפי כדי להצליח. עם שחקנים כמו רפאלוב, קטן, חמד, ורד ודבאלישווילי צריך להתקיף. בוודאי כאשר מול שוער כמו וינסנט אניימה כנראה צריך הרבה יותר מהזדמנות אחת או שתיים כדי להבקיע מספר שערים שיספיק לניצחון. ברור כי הסכנה היא להפקיר את ההגנה. למזלו של אלישע ואוהדי חיפה, למכבי יש חוליית הגנה טובה. הבלמים פיליאבסקי ובנאדו עושים עבודה טובה מאוד. גם המגנים והקישור ההגנתי אפקטיביים. גם ניר דוידוביץ' עמד בשער במספיק משחקים גדולים כדי לדעת מה מצופה ממנו. ההגנה של חיפה יכולה להחזיק גם כששמים דגש על משחק ההתקפה.
בהפועל אני סבור שגוטמן ינסה לשחק זהיר אפילו יותר. ראינו אותו משחק כך בהרבה מאוד משחקים גדולים, ודאי בקרית אליעזר, ובפעמים האחרונות זה אפילו הצליח לו עם כל מיני גניבות גולים חשובים. אין בכך כדי לרמוז שהפועל לא קבוצה טובה מאוד - בשנתיים האחרונות אין קבוצה שיותר כיף לראות. הם משחקים ביחד, הם מאומנים, הם מניעים כדור יפה, ויש להם כמה כשרונות טכניים ברמה הגבוהה ביותר. אם בעונה שעברה השחקן הכי חשוב באמצע ובאגף היצירתי היה גילי ורמוט, העונה זה ערן זהבי. מיותר לציין גם מה הוא מסוגל לעשות במשחקים גדולים. בחוד יהיו לו את בן שהר וטוטו תמוז, שני חלוצים סופר יעילים. שהר נייד, מהיר, חזק, מסוכן. טוטו ברחבה הוא טורף. הבעיה היא היעדר היציבות היחסי של השניים, בעיקר של תמוז.
היעדר יציבות היא גם הבעיה של השחקן אולי הכי מוכשר בחיפה, ליאור רפאלוב. בעיני הוא עדיין לא יכול להתכנות כוכב כי הוא פשוט יורד ביכולתו בתוך משחק ובין משחקים לעתים תכופות מדי. לעומת זאת, דווקא חמד, שלא ציפו ממנו לכלום בתחילת העונה, ו-ורד שהגיע בשקט יחסי מבית"ר ירושלים, מפגינים יכולת גבוהה ויציבה. חמד חלוץ מאוד פעלתני, עם משחק ראש מצוין, עובד ומסוכן. ורד משחק נהדר על אגף ימין עם זריזות, שליטה בכדור ומסירה מצוינת. לדבאלישווילי היו תקופות טובות וגם בעונה שעברה הפגין יכולת די גבוהה, אך לאחרונה הוא ממש לא בכושר. לכן האחריות ההתקפית תהיה בעיקר על ורד, חמד, רפאלוב ואולי גם קטן, שהוא באמת אניגמה בזמן האחרון. היכולות שלו ידועות, אבל כבר שנה שהוא לא אותו שחקן, ולאחרונה גם היה פצוע. זה עדיין לא משנה את העובדה שאם הוא ישחק טוב הוא אולי השחקן הטוב במגרש.
בסך הכל מדובר כאן בשתי קבוצות טובות מאוד, מרתקות למרות ששתיהן לא בכושר אדיר, ובוודאי במשחק העונה כשלכאורה הכסף על השולחן. אבל רק לכאורה. כי ממש לא בטוח שהמשחק הזה יכריע את גורל האליפות. הקבוצה שתבין ותפנים זאת ותשחק עם אומץ לב, יכולה להרוויח מכך בגדול.
הביא לפרסום: יואב בורוביץ'
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/9/225669.jpg
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
