דיסקונט: שוק הדירות ממשיך להיות "חם"

בתוך קונטקסט של מדינה, ודאי ישראל, יום הזיכרון בואכה יום העצמאות הוא קדוש. יום של זיכרון, כבוד הנופלים, משפחותיהם וחבריהם, והתלכדות לאומית. נועם שליט הוא אח שכול, אך הוא בוחר שלא לדבר על כך. גם לא על יום הזיכרון. את יום העצמאות הוא כבר לא חוגג חמש שנים. "במשפחה שלנו אין חג. אין ליל סדר. אין פורים. אין שמחות". נועם שליט הוא האבא המוכר במדינה. הוא גם אולי האב האומלל במדינה. בנו גלעד שליט הוא מעין בן של האומה, של כולם, אבל הוא לא באמת הבן של אף אחד למעט נועם ואשתו אביבה. הסבל כמעט בלעדי שלהם ושל יתר בני המשפחה. הסבל על בן שיושב בשבי כמעט חמש שנים הוא בלתי נסבל, אך נועם שליט ומשפחתו ממשיכים להיאבק, לא לוותר, גם אם זה אומר לשים בצד את כל הדברים האחרים בחיים. ספק אם זה המחיר הגדול. ספק אם יש מחיר שמשתווה לידיעה שהבן שלך בשבי ואתה לא יכול לעשות דבר כדי לשחרר אותו. והמדינה שכן יכולה לעשות משהו כדי לשחרר אותו מחליטה לא לעשות. עוד נגיע לתחושות של נועם שליט בנוגע למדינה שחוגגת הערב 63 שנות עצמאות, אך לפני כן ניגע בזווית קצת פחות מוכרת אצל גלעד שליט, זו של חובב הספורט.

"גלעד תמיד אהב ספורט", אומר נועם, "כשהיה ילד שיחק כדורסל בקבוצה של המועצה האיזורית שלנו, מעלה יוסף, אחרי זה המשיך לשחק בישוב עם החברים שלו מדי שבוע. גם לראות משחקים הוא מאוד אהב. בעיקר את מכבי תל אביב וה-NBA. אני זוכר שבשבוע לפני שהוא נחטף הייתה סדרת גמר ה-NBA (בין דאלאס למיאמי- י"ב) וגלעד היה מתעורר באמצע הלילה כדי לראות את המשחקים. הוא גם ראה את המונדיאל באותם הימים. אבל אז הוא חזר לצבא, ומאז אני לא ראיתי אותו". נועם שליט מספר כי בנו גם אהד מכבי תל אביב בכדורגל. "זה משהו שליווה אותו מילדות ואפילו היו משחקים של מכבי בכדורסל או בכדורגל שהוא היה עולה על הרכבת בנהריה כדי ללכת לראות. לצערי אני לא הייתי חלק ממש מאהדת הספורט שלו. הייתי עסוק מדי כדי לשבת ולראות איתו משחקים. אבל הוא היה רואה. לבד או עם חברים". שליט האב מתרגש מהמחווה שביצעה ההתאחדות לכדורגל לפני שבוע וחצי כשכל הקבוצות עלו עם חולצות למען שחרורו של גלעד וגם עמדו לפני תחילת המשחק ודקת תמיכה. "זה יפה וחשוב אבל לצערי אני בספק אם זה באמת יכול לעזור. לצערי לא מקבלים את ההחלטה בנוגע לשחרור גלעד במגרשי הספורט".