הניסיון לבצע דה-לגיטימציה לזכותה של ישראל להתקיים כמדינתו של העם היהודי, הוא האתגר האסטרטגי מספר אחת העומד כיום בפני ישראל. כך אומר (ד', 11.5.11) המשנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון. "עניין הדה-לגיטימציה הוא איום כמו איום צבאי ואפילו יותר חמור, משום שהוא חותר תחת אושיות צדקת קיומה של המדינה", אמר.
בדברו בכנס ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין, המתקיים באילת, אמר יעלון, כי אויביה של ישראל פנו לדרך זו, לאחר שנכשלו תחילה בלוחמה קונבנציונלית נגדה, ולאחר מכן נכשלו גם בדרך הטירור. "החדשות הטובות הן, שהם הולכים בכיוון הזה כי אין להם ברירה אחרת. החדשות הרעות הן, שבחלק מהדברים הם מצליחים", הוסיף יעלון.
יעלון הזהיר, כי כאשר גורמים במערב האמורים להיות ידידיה של ישראל מאמינים לשקרים המופצים עליה, "זה הופך להיות מאוד מסוכן". לדעתו, שלושה סוגים של גורמים נתפסים לתעמולה האנטי-ישראלית: כאלו הסבורים שקיומה של מדינת לאום יהודית הוא חטא בשל מגמות הגלובליזציה, תמימים הסבורים שמדובר בבעיה של זכויות אדם ומי שתפיסתם אנטישמית.
"אנחנו שומעים את זה היום פחות מארה"ב, אבל שמענו גם ממנה, שהאי-יציבות במזרח התיכון נובעת מהסכסוך הישראלי-פלשתיני. כאשר אומרים את זה, וכאשר אומרים שמאותה סיבה המוסלמים שונאים את המערב - זה שוב בגלל היהודים ויש בזה נימה אנטישמית", אמר.
המבחן של ההסתכלות במראה
יעלון המשיך והזהיר, כי מצב של חוסר לגיטימיות לזכותה של ישראל להגן על עצמה, עלול לגרור התערבות חיצונית שתסכל את ההגנה העצמית, התערבות שעלולה לבוא גם מצד ידידיה של ישראל. לדבריו, טועה מי שחושב שאם ישראל תשתף פעולה עם גורמים דוגמת ועדת גולדסטון, "אז הכל יהיה בסדר".
יעלון תיאר שלושה מעגלים בהם לדעתו על ישראל לחזק את הלגיטימציה שלך. הראשון - המעגל הפנימי, מה שהוא מכנה "מבחן מראה": "האם אחרי שאני כחייל מבצע פעולה, אני יכול להסתכל לעצמי במראה ולומר שהיא עומדת בקני המידה של המוסר היהודי המעוגנים בחוקיה של מדינת ישראל. כל הזמן אני על הסקאלה שבין לא תרצח לבין הבא להורגך השכם להורגו".
לדעת יעלון, יש לחזק את הלגיטימציה האישית על-ידי חינוך של החיילים, שיתחיל מהבית ומבית הספר, ואשר יתבסס על הכרת העובדות וההיסטוריה. הוא סיפר, כי כאשר היה רמטכ"ל, שאל חיילת צעירה מה היה בארץ לפני 1948. תשובתה הייתה: מדינה פלשתיני, ואנחנו גירשנו אותם כי היינו צריכים מקום אחרי השואה.
המעגל השני, המשיך יעלון, הוא הלגיטימציה הפנימית בתוך ישראל, וכאן נכנסות לתמונה עמדות פוליטיות. "לא פעם ראיתי בעיתון ישראלי כותרת ש'עוד נער פלשתיני נהרג בידי צה"ל', ורק באופן מוצנע בתוך הידיעה נאמר שהיו לו קלצ'ניקוב ודם על הידיים".
כיצד התיר היוהמ"ש לחסל את יאסין
המעגל השלישי הוא הלגיטימציה הבינלאומית, אשר לדברי יעלון מורכבת מהרבה פוליטיקה וצביעות. הוא סיפר, כי כאשר הוחלט לחסל את השייח יאסין, התנהלו במשך חודשים דיונים עם היועץ המשפטי לממשלה בשאלה האם מדובר באיש הדרג המדיני (ואז אסור לפגוע בו) או בחלק משרשרת הטירור. היועץ המשפטי השתכנע כאשר צה"ל הציג פסק הלכה ("פתווה") של יאסין, שאישר לראשונה להפעיל מחבלת מתאבדת.
לעומת זאת, המשיך יעלון, כאשר הסתבר שאוסמה בן-לאדן חוסל למרות שלא היה חמוש, נתנה ארה"ב נימוק פשוט: הגנה עצמית ברמה הלאומית. "תשובה טובה", העיר. לדבריו, אין כל אפשרות להשליך על ארגוני טירור את ההפרדה הקיימת במשטר דמוקרטי בין דרג מדיני לדרג צבאי.
יעלון קרא שלא להוציא את התחקירים המבצעיים מידי צה"ל, גם במקרים של פגיעה באזרחים. לדבריו, אם מסתבר שהפעולה נעשתה בצורה נכונה מבחינה צבאית וחוקית - הבירור צריך להישאר בתוך צה"ל. הוצאתו מידי הצבא, הזהיר, תביא לכך שלא תיאמר בו האמת ותיפגע יכולתו של צה"ל לשפר את עצמו. לעומת זאת, הדגיש, בכל מקרה של חריגה מהפקודות ובוודאי במקרים של פעולה בזדון, יש להעביר את הבדיקה לידי הגורמים המשפטיים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
