הרשות לשמירת הטבע לא תוכל להקים מבנה בכניסה לשמורת נחל תנינים, אלא אם כן השטח המיועד לבנייה יוצא מתחומי השמורה ויוכרז כגן לאומי. כך קובע (4.8.11) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אליקים אברהם.
הרשות ביקשה להקים בכניסה לשמורה מבנה בשטח של 280 מ"ר, אשר ישמש כמרכז מידע, קופה, מזנון, מרכז לשיקום נחלים, חצר משק וחנות מזכרות. ואולם, ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) של המועצה הארצית לתכנון ובנייה קבעה, כי החוק אינו מתיר הקמת מבנה שכזה בשטח השמורה, והדרך היחידה להתיר את הבנייה הוא בהפיכת אותו שטח לגן לאומי - בו מותרת בנייה שכזאת.
אברהם דחה את ערעורה של הרשות על החלטת הולנת"ע. הוא קובע: "העותרת רשאית להקים 'מבנים ומתקנים', 'בהתאם לכל דין'. לא נקבע בחוק כי העותרת תבוא תחת גופי התכנון או כי סמכויותיה מייתרות את סמכויות גופי התכנון. ההפניה בסעיף ההסמכה 'בהתאם לכל הדין', מכפיפה את פעילות העותרת בנושא בניה לחוקי התכנון והבנייה ואם הדין בנושא תכנון ובנייה קובע כי כל מה שלא הותר אסור, חייבת העותרת להראות כי הוראה מפורשת בחוק או בתוכנית החלה, המתירה בניית מבנים בשטח שמורת טבע מוכרזת והוראה מפורשת כזו לא קיימת".
אברהם מוסיף ואומר, כי תמ"א 8 רואה את שמורת הטבע "כמקום שיש לשמור עליו ולהגן עליו מפני התערבות האדם ומפני ביצוע שינויים בו בדרך של הקמת מיתקנים ובניית מבנים אשר עלולים לפגוע בערכי הטבע ואשר עלולים לשנות את אופייה ואת צורתה הטבעית של שמורת הטבע. כשמדובר בשטח המוגדר כגן לאומי ניתן לבצע שינויים באותם שטחים לצורך המטרה שלשמם נועדו הגנים הלאומיים, צורכי נופש לציבור או להנצחת ערכים".
עוד אומר אברהם, כי דברי ועדת וייץ משנת 1962 צריכים להוות אבן יסוד עד היום: "אמת המידה לאיתורן של שמורות טבע אינה רק מידת יכולתו של הציבור ליהנות מהן... הגדרה 'שמורת טבע' ועצם מהותה מחייבים אי עשיה בתחומה, תוך נתינת 'זכות הכרעה' לטבע עצמו לגבי עתידו ומהלך התפתחותו. כל פעולה וכל שיפור אשר יבוצעו בשמורה, יפגמו בהכרח בנופה הטבעי... שירותים חיוניים כאכסניות, קיוסקים ודומיהם, יש לתכנן ולהקים במידת האפשר מחוץ לשמורה ולא במרחביה, וכך ינציחו שמורות הטבע את נופה הטבעי של
הארץ".
