ועדת חוקה, חוק ומשפט אישרה (יום ה', 11.8.11) לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית הקובעת, כי יהיה אסור לפרסם פרטיו של חשוד מרגע שנודע לו על קיום חקירה נגדו ועד 48 שעות מהמועד בו היה אמור להתייצב לחקירה.
מטרת ההצעה היא להעניק לנחקר זמן, על-מנת שיוכל לבקש מבית המשפט לאסור את פרסום זהותו. גם כיום קיימת לנחקר אפשרות לבקש צו איסור פרסום, אך הצעת החוק מבקשת להקדים כל פרסום שהוא לפני שבקשה זו מוגשת. איסור הפרסום, אם יוטל, יוסר במקרה שבמקרה שבית המשפט ימצא לנכון להתירו, בשל עניין ציבורי כמו למשל במקרה של איש ציבור או בצורך חקירתי, או לבקשת הנחקר עצמו.
לדברי יו"ר הוועדה,
דוד רותם, "גם כבודו של אדם ומשפחתו הם ערך שיש לתת עליהם את הדעת. אם דואג מי שדואג לזמן מצלמות בעת מעצר של חשוד, או להדליף על כך שהוא זומן לחקירה כדי שיפרסמו את העניין, עלינו לדאוג שגם לאותו נחקר יהיה את הזמן לשמור על כבודו ולבקש בעצמו צו איסור פרסום. שמו הטוב של אדם אינו יכול להיות למרמס לשם כותרת בעיתון".
בדברי ההסבר לחוק נאמר, כי "נגד אחוז גבוה של הנחקרים כלל לא מוגש כתב אישום בסופו של דבר... לעיתים מתפרסם שמו של חשוד, בין אם בעיתונות או באמצעי תקשורת אלקטרונים, ובפרט באינטרנט, טרם הספיק הנחקר לבקש איסור פרסום. מצב זה מרוקן מתוכן את האפשרות לבקש צו איסור פרסום, ועלול לגרום נזק בלתי הפיך לחשוד. הנזק עלול להיות חמור במיוחד כשמתברר לאחר חקירה ראשונית, וכפי שקורה במקרים רבים, כי החשד כנגד אותו אדם היה מוטעה".
עורך
ידיעות אחרונות לשעבר, שילה דה-בר, טען בדיון, כי אין לכלי התקשורת ולעיתונאי כל יכולת לדעת מתי חולף פרק הזמן של 48 שעות. לדבריו הצטרף עו"ד ישגב נקדימון, המייצג את חדשות ערוץ 2: "החוק מביא לשינוי סדרי עולם בתחום העיתונות, כל כתב ועורך יצטרכו עכשיו להיות בטוחים שהם לא עוברים על האיסור הפלילי הקבוע בחוק. בכל האמור לחקירת אישי ציבור, הדבר ימנע מהציבור מידע חיוני. החוק ייצור מצב בו תיפתח חקירה כנגד אישיות זו או אחרת, ואנחנו לא נוכל לפרסם דבר, זו פגיעה מהותית בזכות הציבור לדעת".
סגנית הסניגורית הציבורית, עו"ד חגית לרנאו, השיבה: "הנורמה שהמשטרה או גופים אחרים מודיעים לכלי התקשורת על צו מעצר או צו חיפוש חייבת להיפסק".
