לדברי פרוסט-פרנקל, בעוד השופטים (ובהם רשמי ההוצאה לפועל) נהנים מחסינות מהותית על החלטותיהם ואי-אפשר לתבוע אותם על נזקים שגרמו, הרי שאת המדינה ניתן לחייב בפיצוי במקרים של רשלנות רבתי - והיא סבורה שהמקרה הנדון נכלל ביניהם. זאת, לנוכח העובדה ש"הגם שהמדינה ידעה כי יש להקפיד ולהחמיר בפיקוח על מינוי כונס נכסים ובפרט על פעולותיו, לא נמצאו מאז ועד היום פתרונות, ולבעיות קריטיות וקלות לפתרון בפרט.

"...התנהגותה הרשלנית של המדינה התבטאה בין היתר, באי ביצוע דוח השופטת גרוסמן [שבא לאחר פרשת גרצברג - א.ל.], באי יישום המלצותיו של כהו, תוך ידיעה ברורה, לדברי כהן, שללא טיפול שורשי בבעיה, המדינה תעמוד כדבריו בפני שוקת שבורה, תוך ידיעה שיש לפקח על מינוי ופעולות כונסי הנכסים, ומעל כל אלה, על רשלנות רבתי של רשם ההוצאה לפועל, אשר לא נתן דעתו לכל נורות האזהרה בתיק זה.

"לא רק שהמדינה לא טיפלה בבעיה כה חמורה ופרוצה, של מינוי כונסי נכסים ופיקוח על עבודתם, אלא שבמקרה דנן רשמי ההוצאה לפועל-אף לא מילאו את חובתם המינימאלית בבדיקת פרטי החייבת, ולא מילאו חובתם לוודא שאכן נמסרו לה כל מסמכי ההוצאה לפועל". את הנזקים הרבים ניתן היה למנוע, מעירה פרוסט-פרנקל, בבדיקה פשוטה במשרד הפנים, שהייתה מגלה שציגלר עזבה את הארץ לפני שנים רבות ולכן לא יכלה לחתום על שטר החוב הנטען.

פרוסט-פרנקל שבה ומסכמת: "רשלנות המדינה במקרה זה, אינה בעצם מינויו של עו"ד עפרוני לכונס נכסים, אלא במתן החלטות וצווים מבלי לבצע בדיקה מינימאלית לגבי הרלוונטיות של הכתובת בה הומצאו המסמכים לחייב והוא לא הגיב להם. מדובר במכירת נכס של החייב, שבפועל לא קיבל את האזהרות, ההחלטות והצווים, מתוך רשלנות מובהקת של ראשי ההוצאה לפועל אשר לא ביצעו בדיקה בסיסית של כתובת החייב".

איש מהרשמים לא שם לב לכך ששטר החוב נושא את שמו של מקס ציגלר, בעוד הנכס רשום על שם רעייתו בלה - אמה של לייזר. איש מהם לא שם לב לכך שציגלר נפטר 16 שנים קודם לכן, ושרעייתו עזבה את הארץ עשר שנים לפני תאריך השטר ולא ביקרה בה מאז 1988. כמו-כן, לא התעוררו נורות אזהרה גם לנוכח העובדה שה"חייבת" לא הגיבה על הבקשה למכירת ביתה - שתיקה תמוהה ביותר - וכל ההודעות מבית המשפט הודבקו על דלת הבית. איש גם לא שם לב לעובדה שבשטר צוין שה"חייבת" מתגוררת בגבעתיים, ואילו בבקשה לביצוע השטר צוין שכתובתה היא ביפו.

עוד התברר, כי עפרוני מונה לכונס נכסים למרות שכבר הורשע בתקיפת בת זוגו. המדינה טענה בתגובה, כי לא היה לה כל מידע על כך, אין בעבירה זו כדי לפסול אותו, וכל עוד רשיונו בתוקף - היא זכאית למנותו לכונס. אלא שכאשר התגלתה התרמית, נמלט עפרוני מהארץ כאשר בידו כספו של טוטיאן.

פרוסט-פרנקל מתייחסת למקרה זה בחומרה רבה במיוחד לנוכח העובדה שהמערכת התיימרה להפיק לקחים מפרשת גרצברג. אריה כהן, סמנכ"ל מקצועי ברשות האכיפה והגבייה ומאז 1998 מנהל אגף הוצל"פ ארצי בהנהלת בתי המשפט, הודה בעדותו, כי גם כיום "אין שום מניעה מעורך דין לרמות את המערכת ללא ידיעת אנשיה", וכי למרות כל ניסיונותיה - לא הצליחה המדינה לסגור את כל הפרצות במערכת ההוצל"פ המאפשרות מעילות והונאות.