ערעורים לבית המשפט העליון על פסקי בוררות שניתנו בחו"ל, הם ערעורים ברשות ולא ערעורים בזכות. משמעות הדבר היא, שניתן להגיש אותם רק לאחר קבלת אישורו של בית המשפט העליון. כך קובעת (28.8.11) רשמת בית המשפט העליון, דנה כהן-לקח.
כהן-לקח מחקה על הסף ערעור שהגיש אזרח זר, פוטרה סמפורנה, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לאשר פסק בוררות שניתן בסינגפור בסכסוך בינו לבין מידד, ערן, אלון ואייל חובב. היא מציינת, כי חוק הבוררות קובע במפורש, שערעור על החלטת המחוזי בנושאי בוררות טעון אישור של בית המשפט העליון. זאת, מאחר שהבוררות היא למעשה הערכאה הראשונה, המחוזי הוא הערכאה השנייה, ולכן ערעור לעליון משמעותו ערכאה שלישית - שהגישה אליה מותנית באישורה.
כהן-לקח מזכירה, שכבר לפני חמש שנים קבע בית המשפט העליון, כי אין להבחין בין פסק בוררות שניתן בחו"ל לבין כזה שניתן בישראל בנוגע לערעורים לעליון. אותו פסק דין עסק אומנם בבוררות שאושרה בבית משפט בשבדיה, והבוררות הנוכחית לא אושרה בבית משפט בסינגפור, אך כהן-לקח קבעה שאין בכך כדי ליצור הבדל בפסיקה, שכן תכלית החוק היא זהה: "ייעול הליכי הבוררות וחתירה לסיומם המהיר בדרך של הגבלת אפשרות הערעור על החלטות בתי המשפט בענייני בוררות".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
