האם לחץ ורעב גורמים לנו לכעוס?

רמות לא יציבות של סרוטונין, הנובעות לעתים קרובות מרעב או מלחץ, משפיעות על אזורים במוח המאפשרים לווסת כעסים.

במסגרת מחקר שכלל מתנדבים בריאים, חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה גילו כי כשרמות הסרוטונין נמוכות, למוח קשה יותר לשלוט בתגובות רגשיות לכעס.

למרות שרמות ירודות של סרוטונין נמצאו קשורות כבר בעבר לאגרסיביות, זה המחקר הראשון שהראה כיצד כימיקל זה עוזר לווסת התנהגות כמו זו במוח, וכן מצביע על הסיבה לכך שאנשים מסוימים נוטים לאגרסיביות יותר מאחרים.

הממצאים, שפורסמו במהדורה המקוונת של Biological Psychiatry, יוכלו אולי לעזור בחיפוש אחר טיפולים להפרעות פסיכולוגיות בהן אלימות ואגרסיביות הם תסמינים שכיחים.

לצורך המחקר, רמות הסרוטונין של המשתתפים הבריאים הועלו בעזרת תזונה. ביום בו הסרוטונין צומצם, הם קיבלו תערובת של חומצות אמינו שחסרו את הטריפטופן, אבן היסוד של הסרוטונין. ביום הפלצבו הם קיבלו את אותה תערובת אך עם כמות נורמלית של טריפטופן.

לאחר מכן ביקשו החוקרים מהמתנדבים להתבונן בתמונות של פנים כועסות, ואז בפנים עצובות או נייטרליות. במקביל, הם סרקו את מוחם של המתנדבים בעזרת סורק תהודה מגנטי תפקודי (fMRI), שאיפשר להם למדוד את השוני בתגובות של אזורים שונים במוח בזמן שהמשתתפים התבוננו בפנים כועסות, בניגוד לפנים עצובות או נייטרליות.

התוצאות הראו תקשורת חלשה יותר בין השקד (המערכת הלימבית הרגשית של המוח) לבין האונה הקדמית, כשרמות הסרוטונין היו נמוכות, בהשוואה לרגעים בהם רמות הסרוטונין היו במצב נורמלי.

בעזרת שאלונים אישיים, החוקרים בדקו גם אצל אלו מתנדבים הייתה נטייה טבעית להתנהגות אגרסיבית. בקרב אלו, התקשורת בין השקד לאונה הקדמית הייתה חלשה עוד יותר לאחר צמצום הסרוטונין.

למרות שהתוצאות מבוססות על משתתפים בריאים, הן רלוונטיות גם לטווח רחב יותר של הפרעות פסיכיאטריות. לדוגמה, חולים הסובלים ממצב המוכר כהפרעת התפרצויות לא רציפות (IED), המאופיינות בדרך כלל בהתפרצויות עזות ולא נשלטות של אלימות, המתעוררות לעתים בעקבות רמזים כמו הבעות פנים של כעס.

החוקרים מקווים שהמחקר יוביל לשיפור האבחון כמו גם לטיפולים טובים יותר למצבים אלו ואחרים.