הוועדה המקומית תל אביב התרשלה בתפקידה, ו"סחבה" ללא צורך את הדיון בבקשתם של שלושה תושבים, לבנות בניין בן 7 דירות בנווה צדק. כך קבע בית המשפט העליון. הוא קיבל חלקית את ערעורם של התושבים נגד החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את תביעתם. פסק הדין ניתן כבר ב-7 בספטמבר, אך הגיע לפרסום רק עתה.
רות אופנברג וסעיד וציון ג'ואברי ביקשו במרס 1991 לבנות בנין בן 7 דירות בנוה צדק. שוב ושוב קיבלו היתרים ואישורים, שבוטלו מדי פעם על-ידי הוועדות המקומית והמחוזית לבניין ערים. ההיתר הסופי ניתן לאחר כמעט חמש שנים, בינואר 1996.
הדחיות והביטולים נבעו בעיקר מהתנגדותו של אורי טוכלר, המתגורר בבית סמוך. הוא העלה טענות שונות נגד הבנייה, ואף הגיש שתי עתירות לבג"ץ בעניין זה.
התושבים הגישו תביעת נזיקין בכ-3 מיליון שקל נגד הוועדות המקומית והמחוזית, בטענה שסחבו ללא צורך והצדקה במשך שנים את הדיונים וההחלטות. בספטמבר 2008 דחתה השופטת המחוזית עפרה סולומון-צ'רניאק את התביעה, ואף חייבה את התושבים לשלם הוצאות בסכום גבוה.
התושבים לא ויתרו, והגישו ערעור לבית המשפט העליון. הדיון נערך ב-24 בנובמבר אשתקד. עתה, לאחר 10 חודשים, הוציא ביהמ"ש העליון את פסק דינו: הטענות נגד המחוזית, וכן חלק מהטענות נגד המקומית, אכן נדחו. אולם ביהמ"ש אישר חלק מהטענות של התרשלות וסחבת נגד הוועדה המקומית. ביהמ"ש קבע, שיש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, שיקבע את גובה הפיצויים שתשלם הוועדה המקומית - כלומר העירייה - לשלשת התושבים.
בנוסף, ביטל בית המשפט העליון את החלטת המחוזי, שחייבה את התושבים לשלם הוצאות משפט לוועדות לבניין ערים.
השופטת
עדנה ארבל, שכתבה את פסק הדין, קיבלה את טענת התושבים, כי הוועדה המקומית שמעה, ללא הצדקה, החל מנקודת זמן מסוימת, את טענותיו של טוכלר. הוועדה התרשמה מהטענות ועיכבה את מתן היתר הבנייה. השוטפת ארבל קובעת, שלא הייתה הצדקה לשמוע את טוכלר, והוועדה התרשלה בתפקידה וגרמה לתושבים סחבת לא מוצדקת. השופטים
אליעזר ריבלין ו
ניל הנדל הסכימו לקביעותיה של ארבל.
באשר להתנהגותו של טוכלר, קבעה השופטת ארבל: "טענותיו היו בעלות אופי טורדני...הרקע לטענותיו היה בעיקרו בעל אופי אישי".
