ביום חמישי התקשר יושב-ראש שס אלי ישי לחבר הכנסת
אורי מקלב מיהדות התורה להתנצל. אין לי מילים - אמר לו ישי - זה לא על דעתנו, אני מזועזע, ולא מבין מאיפה החוצפה לכתוב כך.
ישי התייחס למאמר בוטה פרי עטו של אבי רוזן בביטאון שס "יום ליום", שבמסגרתו הותקף מקלב בצורה קשה ברמה האישית, וכונה שוטה, תמים ושאר מחמאות. השמועות על פרסומו הקרוב של המאמר הגיע לאוזניהם של חברי הכנסת של שס, וכמחציתם אף ניסו למנוע את הפרסום.
במערכת העיתון לא הסכימו לבקשות, אבל הסכימו לעדן את הדברים. בסביבתו של מקלב לא ידעו מכך שמדובר במאמר מרוכך, ולימדו על העיתון זכות שמדובר במאמר שנבע ממרמור אישי של הכתב ולא עבר את עינו של העורך.
ההשתלחות במקלב הפתיעה רבים משתי סיבות: ראשית, גם בעיתונות החרדית לא נהוג לתקוף כך ח"כים ברמה האישית; שנית, מקלב ידוע כמי שפועל תמיד מאחורי הקלעים לגישור במחלוקות בין יהדות התורה לשס, ומוכר בזכות נועם הליכותיו והאווירה הרגועה שהוא משרה סביבו.
מה המניע למתקפה? תלוי את מי שואלים. בסביבתו של מקלב אומרים כי מדובר בחשבון אישי של הכתב עם מעסיקיו לשעבר. לדבריהם, בנאומו בכנסת, ציין הח"כ את מרכז רבני אירופה, שבעבר שימש רוזן הדובר שלה. מקלב לא ידע באותה עת כי למרכז רבני אירופה יש גוף מתחרה בשם ועידת רבני אירופה, וגם לא ידע שרוזן מסוכסך עם מרכז רבני אירופה. לאחר הנאום ניגש אליו הכתב והטריד אותו, ומקלב לא הבין מה הוא רוצה ממנו.
מה קרה, אכלנו חזיר?
ביום ליום מודים כי הרקע למתקפה הוא סגירת חשבונות. גורם בעיתון אמר ל-News1 כי מקלב חוטף על כך שלפני חצי שנה תקף ברדיו את הרב
עובדיה יוסף בחוצפה בפרשת הגיורים. בסביבתו של מקלב אגב לא זוכרים מתקפה שכזו.
"מה קרה, אכלנו חזיר? כולה ציטטנו דברים שאמרו על מקלב באגודת ישראל", אמר גורם ביום ליום. "הסיבה שהמאמר עודן מעט, היא כי טרם התנצל בפני הרב עובדיה. הכתב ששמע את הנאום שלו העיר לו כמו גבר, והסביר לו איפה הוא טועה. אבל מקלב החל לצרוח עליו 'מי אתה בכלל' ועוד כמה פנינים ליטאיות שמהן השתמע 'מי בכלל קורא את יום ליום' עד שמקלב איים שיקרא לסדרני הכנסת ויבקש שיוציאו את הכתב שמפריע לו בעבודתו. עכשיו מקלב בוכה לכולם, הרי מי קורא את יום ליום..."
האם נהיה עדים בימים הקרובים להמשך ההתגוששות, והפעם מעל דפי היומון "יתד נאמן"? קשה להעריך. מקור אחר ביום ליום אומר שהכתב אבי רוזן מתחרט על הדברים שכתב. בסביבתו של מקלב לא רואים בכך תועלת, ואומרים שהדברים אינם ראויים ליחס.
