תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש בנק מזרחי-טפחות נגד שניים מלקוחותיו בפברואר 2003, הוכרעה בבית משפט השלום בתל אביב רק בדצמבר 2011. לנוכח האפשרות שיוגש ערעור למחוזי, ייתכן שהתיק - כאמור: בסדר דין מקוצר - יימשך עשור.

סניף כפר סבא של הבנק תבע ממרדכי וריבה נוימן 147,000 שקל בטענה שלא פרעו את רוב ההלוואה שקיבלו ממנו בנובמבר 1993. הנתבעים טענו, כי ההלוואה נועדה להשקעה בקרן נאמנות שניהל הבנק, וכי הובטח להם שהיא תיפרע מתוך הרווחים שתפיק הקרן. יצויין, כי פעילות כזו הייתה נפוצה בקרב הבנקים בתחילת שנות ה-90, עד לקריסת קרנות הנאמנות בשנת 1994. במהלך ההתדיינות הארוכה החזירו בני הזוג את הסכום הנתבע, וסוכם שהוא יישאר ברשות הבנק עד שבית המשפט יכריע מה יעלה בגורלו.

השופטת תמר אברהמי ציינה בתחילת פסק הדין: "מאז פתיחת ההליך עבר התיק גלגולים דיוניים לא מעטים (בפני מותבים ממותבים שונים). בכלל זה, ניתן בתיק פסק דין בהעדר הגנה, בוטל פסק הדין האמור, קוימו התנהלות בעניני מסמכים והתדיינות (לרבות סיכומים בכתב) בשאלת מחיקת כותרת, הוגשה נדונה ונדחתה בקשה למתן רשות להתגונן, הוגש ונדון ערעור, בוטל פסק הדין (השני), ורק אז - במחצית שנת 2007 לערך, החל התיק את דרכו הדיונית במסגרת הרגילה. שמיעת ההוכחות החלה בפני מותב שונה, אשר נבצר ממנו להמשיך את הדיון. התיק הועבר לפני במחצית השנייה של שנת 2010".

לדברי אברהמי, "התנהלות דיונית מהסוג שהתרחש בתיק זה (ולמרבה הצער - כבר נחזו דומות לה), מעלה תהיות על הערך הגלום כיום בניהול תובענה במתכונת המכונה 'סדר דין מקוצר'". ברם, לא כאן המקום ולא זו השעה להרחיב בסוגייה".

לגופם של דברים קובעת אברהמי, כי הבנק הפר את חובות האמון המוטלות עליו, כאשר שיכנע את נוימן ליטול הלוואה ולהשקיע את הכסף בקרן נאמנות בה היה לו עניין. היא מציינת, כי הבנק לא טרח להוכיח מי היה בעל השליטה בקרן, וייתכן שמחדל זה נעשה במתכוון. לדבריה, בפועל עבר כספו של הבנק ממקום אחד למקום שני, לנוימן ניתנה אופציה להרוויח, ואילו רווחיו של הבנק עצמו היו מובטחים. לאור זאת, דחתה אברהמי את תביעת הבנק, כך שעליו להחזיר לו את התשלום ששילמו נוימן.