יש להגביל את תקופתן על תנאי של ירושות ל-21 שנים בלבד, ולא ל-100 שנה כפי שמציעה הרפורמה בדיני ירושה, התלויה ועומדת בכנסת. כך טוען פרופ'
מיכאל קורינאלדי, פרופ' ומרצה בכיר במרכז האקדמי כרמל בחיפה, בספר חדש "דיני ירושה, צוואות, ירושות ועזבונות", שראה אור בימים אלה מטעם הוצאת לשכת עורכי הדין. הספר הושק (יום ד', 4.1.12) באירוע שנערך במרכז האקדמי כרמל.
לדעתו, הקפאה לתקופה ארוכה יותר עלולה להוציא את הנכסים מהפעילות הכלכלית. "תקנת הציבור מחייבת להגביל את יכולתו המשפטית של אדם לשלוט על רכושו לאחר מותו, אך צריך שיהא איזון מתאים בינה לבין חופש הצוואה. אפשר להערים על החוק על-ידי צוואה לטובת תאגיד או נאמנות, שיחלקו לדורות הבאים. מזלנו שלא כל אדם נוהג כך, אחרת היינו הופכים למריונטות של אנשים שמתו. היוצא מן הכלל הוא יורש אחר יורש, אך החוק מגביל זאת עד שני דורות", אמר.
קורינאלדי מבהיר את ההסדר בצוואה הדדית בין בני זוג ולטובת צד ג' המקיף כ-25% מן הצוואות של מורישים, ומציע מודל מתוקן של צוואה הדדית.
עוד קובע פרופ' קורינאלדי כי גם רכיב החיסכון בביטוח חיים שייך לסוג של הכספים שיש לשלם עקב מותו של אדם מכוח ביטוח חיים, קופות פנסיה ותגמולים. נכסים אלה הם בני חלוקה לפי ההסדר החוקי של יחסי ממון בין בני זוג, מחוץ לגדרי דיני הירושה. התכונה החשובה של נכסים אלה היא שהם מהווים מקלט מפני נושי העיזבון. לדעתו מדובר בהיקף ענק של נכסים במשק, והוא מציע לתקן את החוק ולקבוע תקרת סכום להגנה הסוציאלית מסוג זה שלא תעלה על 400,000 שקל.
פרופ' מיכאל קורינאלדי, המנהל חברה למשפטים, זכה אשתקד בפרס נשיא המדינה על הנצחת זכרו ומורשתו של הנשיא השני יצחק בן צבי על פעילותו זה עשרות שנים בתחום המשפטי והציבורי למען יהודי אתיופיה, שפעל לעלייתם והכרה ביהדותם הגמורה, תפוצות אנוסי ספרד וציבורים אחרים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
