צבי זילברטל: ענייני, מקצועי ויעיל

צבי זילברטל נולד בשנת 1952 בישראל ואת לימודי התיכוניים סיים דווקא במגמה מתימטית-פיזיקלית בתיכון שליד האוניברסיטה העברית. בשנים 1975-1970 שירת בצה"ל, ואת לימודי המשפטים סיים בשנת 1981. בשנים 1983-1990 עבד זילברטל במשרד עורכי דין, ובספטמבר 1990 נבחר לשופט בבית משפט השלום בירושלים. בינואר 2000 מונה לשופט מחוזי בפועל לשנה, ובאוגוסט 2001 קיבל מינוי של קבע.

זילברטל אינו עושה גלים. קשה מאוד למצוא פסקי דין שלו העוסקים בעניינים שברומו של עולם, קשה מאוד למצוא התבטאויות שלו בנושאים המצויים בוויכוח ציבורי. קשה מאוד למצוא אמירות שלו החורגות מהמקובל בפסקי דין. הוא פשוט שופט. עיון במקצת מפסקי הדין שפרסם בשנתיים האחרונות מצביע על שופט ענייני, מקצועי ויעיל.

זילברטל משתדל לתת פסקי דין במהירות - לעיתים בתוך חודשים בודדים מאז פתיחת ההליך - ואינו מאריך בדברים יתר על המידה. נראה שהוא מבין שתפקידו הראשון והמרכזי של שופט הוא להכריע בצורה צודקת ומהירה ככל האפשר. תכונות אלו חשובות מאוד גם בבית המשפט העליון, שבניגוד לרושם הקיים בציבור - הרוב המכריע של עיסוקו הוא בפסיקה בהליכים אזרחיים ופליליים שגרתיים. במילים אחרות: בית המשפט העליון זקוק גם, ואולי קודם כל, לשופטים שיבואו לעבוד וימלאו את תפקידם. זילברטל בהחלט מצטייר ככזה.


אמירה נדירה על המשטרה


מעט מאוד תיקים בהם ישב הגיעו לכותרות, למרות שהוא עסק בכל מגוון התחומים: פלילי, אזרחי, מינהלי. התיק הידוע ביותר שלו הוא כנראה הרשעתו של אלי פימשטיין ברצח בתו, הודיה קדם, בפרשה שזעזעה את כל המדינה; זילברטל היה חבר בהרכב ששלח בשנת 2004 את פימשטיין למאסר עולם. השופטים דחו פה אחד את טענתו שהיה נתון להשפעת תרופות ואת בקשתו להקל בשל כך בעונשו. בית המשפט העליון אישר את החלטתם.

במקרה בולט אחר קבע זילברטל, כי המדינה תפצה ביותר מ-300,000 שקל את משפחתו של ישעיהו צינר, אשר נרצח וגופתו בותרה במכון לרפואה משפטית. זילברטל הטיל על המדינה פיצויים מוגברים, באחד מספיחיה של פרשת יהודה היס, לאחר שקבע - כרגיל בלשונו המשפטית המדודה - כי המכון הפתולוגי התנהל בצורה פסולה ובחוסר רגישות.

אמירה נדירה של זילברטל בנוגע לרשויות המדינה נמצאת בפסק דין, אשר ביטל את חיובה של המשטרה לפנות אישה שהוצאה בכוח ממכוניתו של בן-זוגה לשעבר. ההרכב במחוזי אמר: "אין מקום להצר את צעדיה של המשטרה על-ידי הרחבת האפשרות למצאה חייבת בנזיקין מעבר להכרחי, ויש להישמר מפני קביעת נורמת זהירות שתביא ליצירת משטרה הססנית שתירתע להפעיל שיקול דעת ולממש את סמכויותיה במקרים הראויים (או שתמהר להפעיל סמכותה במקרים שאינם ראויים)".

מצד שני, זילברטל גם יודע למתוח ביקורת על המדינה ורשויותיה, ושוב מדובר במשטרה. הפעם היה זה במחלוקת בין המשטרה לבין מי שביצע עבורה שירותי גרירת רכב באזור ירושלים ויהודה. "מהעובדות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה מטרידה בדבר התנהלות המשטרה לכל אורך הפרשה", כתב והוסיף: "פער זה שבין ההנחיות לבין המציאות, וטענה שקיומו לא התגלה במשך שנה, מעלה תהיות. גם סתירות שהתגלו בגרסתה של המשטרה מביאות לכך שנראה שגם המדינה, ולא רק התובע, מנסה לצייר דברים בצורה שונה משהיו... מיותר לציין שההתנהלות כפי שתוארה לעיל, אינה עולה בקנה אחד (בלשון המעטה) עם רמת ההתנהגות המצופה מגוף ציבורי". יש שופטים שהיו כותבים בלשון הרבה יותר חריפה וגם דואגים שהדברים יגיעו לתקשורת; לא זילברטל.


דן בתביעות של נכי צה"ל


תפקיד מיוחד שממלא זילברטל בשנים האחרונות הוא דיון בערעורים של נכי צה"ל על קביעות ועדת התגמולים. מדובר בנושא רגיש, בו יש לאזן בין האמפטיה כלפי הנכים לבין האחריות כלפי החוק והתקציב. זילברטל מפרסם את פסקי הדין בערעורים אלו במהירות רבה ונמנע מקו עקבי: כל מקרה לגופו. גם כאשר הוא דוחה את הערעורים, נמנע זילברטל מלחייב את הנכים בהוצאות - למעט מקרה אחד, של נכה שניסה לרמות את הוועדה וחויב לשלם למדינה 10,000 שקל.

הפן האנושי של זילברטל התגלה בדיון נוסף. אדם המרבה להגיש עתירות שונות ומשונות לבתי המשפט, ביקש לקבל פטור מאגרה בתביעתו לקבל מידע על מות בתו בת ה-19, שלטענתו מצוי בידי גורמים שלטוניים שונים. בית משפט השלום חייב אותו באגרה מלאה, של יותר מ-1,000 שקל, אך זילברטל קבע שדי במחצית הסכום. לאחר שציין שמדובר במקרה טרגי, קבע: "בקשת הפטור אכן מוקשה, אך על-אף זאת מצטייר מצב כלכלי בעייתי ולא ניתן לקבוע קטגורית כי ההליך העיקרי חסר כל תוחלת".

ועוד באותו נושא: אישה הגישה תביעה נגד חברת ביטוח בטענה לנזקים מתאונה, אך לאחר מכן ביקשה לחזור בה בשל מצב בריאותה. החברה התנגדה בטענה שמדובר בניסיון להרוויח זמן לצורך מקצה שיפורים, אך זילברטל נעשה לבקשה. "אינני סבור כי ייגרם עיוות דין לנתבעים כתוצאה מקבלת הבקשה. אין ספק שיש מקום לקבוע כי היה וההליכים יחודשו הדבר ייעשה מהשלב אליו הגיעו בתיק דנן, כאשר החלטות בית המשפט וחוות דעת המומחים תעמודנה בתוקפן גם בתובענה המחודשת. שנית, ניתן להתרשם מהחומר הרפואי שבתיק בית המשפט כי אכן התובעת סובלת מבעיות בריאות מורכבות ולא שגרתיות וניתן להבין את תחושתה שאין היא יכולה לנהל הליכים לרקע בעיות אלה כל עוד הן נמשכות", קבע ואף נמנע מלחייב את התובעת בתשלום הוצאות.


דן בעניינו של יחזקאל ביניש


מקרה נדיר בו עסק זילברטל בעניינים ביטחוניים/מדיניים נגע לתביעתו של בעלי וילה באזור חברון, שנתפסה בידי צה"ל בזמן אינתיפאדת אל-אקצה ושימשה את הצבא ארבע שנים. הבעלים תבע פיצוי של 2.5 מיליון שקל, חציים בשל עוגמת נפש, בעוד המדינה הסכימה לפצותו רק על נזקים ממשיים שנגרמו לווילה. זילברטל ניתח בצורה יבשה את הנזקים ואת הדוחות שהוגשו לו וקבע שהפיצוי יהיה 300,000 שקל בלבד. גם כאן הוא נמנע מכל אמירה שאינה נוגעת במישרין לסוגייה המשפטית שהונחה לפתחו.

ולבסוף: שתי נקודות השקה מעניינות של זילברטל, שבאו לידי ביטוי באותו פסק דין. בשנת 2009 ישב זילברטל בראש הרכב ערעורים עם השופטת גילה שטייניץ-כנפי, רעייתו של שר האוצר, והשופט רפי יעקובי. אחד הערעורים בהם דנו היה של חברת י.ע פריד שירותי תיירות, שהגישה תביעה נגד עו"ד יחזקאל ביניש - בעלה של נשיאת בית המשפט העליון. התביעה נדחתה בבית משפט השלום ושופטי המחוזי דחו את ערעורה של החברה - בנימוק שבית משפט השלום פעל על-פי סמכותו; הם נמנעו מלהעניק לביניש הוצאות.