שופטת בית המשפט למשפחה בקריות,
שירי היימן, אישרה להחליף את שם משפחתו של ילד משמו של אביו לשמה של אמו, וזאת לאחר שאביו רצח את אמו. נציגת היועץ המשפטי לממשלה התנגדה לבקשה, אך היימן העדיפה את רצונם של הילד ושל דודתו המגדלת אותו.
דודתו של הילד טענה, כי החלפת שמו של הילד תתן לו זהות שאינה קשורה לאירועים הטרגיים שחווה ותאפשר לו לפתוח בחיים חדשים. הילד עצמו, כיום בן 11, מזדהה בבית ספרו בשם משפחתה של אמו ומתרעם כאשר פונים אליו בשם משפחתו של אביו, למרות שזהו שמו הרשמי. העובדת הסוציאלית הגישה שתי חוות דעת סותרות: בראשונה המליצה להיענות לבקשה, ובשנייה המליצה להוסיף את שמה של האם לשמו של האב. נציגת היועץ המשפטי ביקשה לאמץ את חוות הדעת השנייה, כך ששם האם יהיה הראשון בשמות המשפחה. אביו של הילד אמר, כי ייענה לבקשת בנו למרות שאינו מרוצה ממנה.
"שני העקרונות המנחים בבוא בית המשפט להכריע בסוגיות הנוגעות לילדים הם עיקרון טובת הילד והעיקרון בדבר כיבוד רצונו של הילד הנגזר מעיקרון זכויות הילד", אומרת היימן. היא עומדת על כך שקיימת סתירה בין חוות הדעת של הגורמים המטפלים לבין רצונו של הילד, אך מוסיפה:
"טובתו נגזרת גם מהמכלול המשפחתי בו הוא גדל ומהתפיסות החברתיות בסביבה בה הוא פועל וכן מתפיסת הילד את עצמו ומצבו בחברה. מהחומר אשר נפרש בפני עולה כי רצונו של הקטין בהחלפת שמו מבוסס הן על בסיס רגשי המבקש להתנתק מהאב 'המפלצת' והן על נימוקים של רצון להשתלב ולהיטמע במשפחה המגדלת אותו, הרצון להנציח את שם אמו והרצון להימנע מתגובות של הסביבה והחברה בה הוא חי, המקשרת אותו למקרה הטראגי אשר פקד אותו.
"יש לתת משקל גם לכאבם של המבקשים 1 ו- 2 [הדודה והדוד] המגדלים את הקטין ואשר ההתמודדות המפגש עם שם משפחתו של האב מעיק עליהם ומכאיב להם, שכן כאמור לעיל עולמו של הקטין מושפע מהתייחסות המבוגרים הסובבים אותו אליו". לאור כל זאת קבעה היימן, כי טובת הילד מחייבת שישא רק את שם משפחתה של אמו.
