בפסק דין שניתן על-ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסק הרב שלמה דיכובסקי, בדעת מיעוט, שגם כאשר בית הדין הרבני מחליט שעל זוג שנישא בנישואין אזרחיים לפרק את הנישואין, ועל הבעל לתת לאישה גט לחומרה, מן הראוי שלא לשלח ריקם את האישה. דעת הרוב, של הרב ישראל מאיר לאו ושל הרב יוסף נדב חלקה על דעתו של הרב דיכובסקי.
פסק הדין ניתן בערעור שהוגש באמצעות עו"ד ד"ר נירנברג אילנה ועו"ד יפה, על פסק דין של בית הדין הרבני בתל אביב. נקבע בו, שעל הזוג שנישא בנישואין אזרחיים להתגרש לחומרה, היות והצדדים מתגוררים בחדרים נפרדים מזה מספר שנים.
הערעור נסוב על קבלת ההחלטה בבית הדין האיזורי, ללא שהתקיים דיון לגופו על מהות הטקס שערכו הצדדים, וללא הוכחות, וכן על החלטת בית הדין האיזורי שלא לקנוס את הבעל בגין העוול שגרם לאשתו.
בפס"ד מפורט התייחסו הדיינים לאו ודיכובסקי לעניין זכות הפיצויים לאישה נשואה בנישואין אזרחיים כאשר בית הדין הרבני פוסק שעל הבעל לתת גט לחומרה לאשתו. נקבע בו שמוסד ה"כתובה" הוא תנאי בית דין, ונוצר עבור הנישואין כדת משה וישראל. אלו שלא בחרו לעשות כן, אינם יכולים להלין על אי הכללתם בקטגוריה, ואינם יכולים לטעון לקיום כתובה בעל פה. ודאי גם שלא יוכלו לבקש לממש כתובה שכזו בעת הגירושין.
למרות זאת, בדעת המיעוט קבע הרב דיכובסקי שאין לשלח את המערערת בידיים ריקות, אלא לקבוע לה פיצוי. "מבחינת ההגינות שבין אדם לחברו, אני סבור שאין לשלח את המערערת ריקם, ויש לקבוע לה פיצוי מתאים. וזאת מדין "הענקה", פסק.