"כל חברה למתן שירותי קבורה עושה את אשר ראוי בעיניה, מחירים לא אחידים, הנחות לא אחידות, וחוסר שוויון שאינו ראוי בגין גבייה עבור שירות שמסופק למשפחות אבלות שצערן רב ויגונן עמוק. על כן, ראוי להסדירו בחקיקה או בהסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות אלו, שייקבע תקרה לגבייה ולא תותיר עניין זה למרחב שיקול הדעת ובשים לב לתקופה הרגישה בה מתקבלות ההחלטות - לאחר הפטירה ובטרם קבורה". כך אומר (8.5.12) שופט בית משפט השלום בקריות, דאוד מאזן.
מאזן אומר עוד: "בשל אופייה המיוחד של הנתבעת כפועלת בשני המישורים, הציבורי והפרטי, טיב השירות החיוני שמספקת לציבור ומצבן הנפשי של מרבית המשפחות הנזקקות לשירות זה בעת הפנייה לנתבעת, מחייבים מסקנה שעל הנתבעת גם להוכיח את חוקיות המחיר הנגבה על ידה, דהיינו שהוא בהתאם לדין. לטעמי, אין מדובר בהתקשרות בין צדדים שווים בכוחם או ביכולתם לדעת את המצב המשפטי ו/או החקיקתי השורר בתחום רגיש וחשוב זה. הנתבעת, כמי שקיבלה סמכויות מהמדינה להעניק שירותי קבורה לאזרחים, היא המחויבת לפעול על-פי הוראות הדין החלות עליה".
מאזן קיבל חלקית את תביעת יורשיו של נפטר, שנדרשו לשלם 29,000 שקל תמורת חלקה חריגה לנפטר ועוד חלקה צמודה. בעוד לחלקה צמודה עבור בן זוג נקבע מחיר מירבי של 10,000 שקל, לא נקבע כאמור מחיר מירבי לחלקה חריגה. מאזן העריך שהמחיר הסביר הוא 120% ממחיר חלקה רגילה, שהם 14,000 שקל, ומכאן שחברה קדישא גבתה ביתר 5,000 שקל. הוא הורה לה להחזיר סכום זה, בתוספת 3,000 שקל כפיצוי על עוגמת הנפש, הוצאות ושכר טירחת עורך דין.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
