בית המשפט השלום בירושלים הרשיע (יום ב', 28.5.12) את השוטרים ברוך פרץ ואסף יקותיאלי בעבירה של גרם מותו של השוהה הבלתי חוקי עומר אבו גריבאן ברשלנות.

שני השוטרים הואשמו על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים, בגרימת מותו של עומר אבו גריבאן לאחר שהורד מניידת משטרה בשעה 3:00 בלילה (או בסמוך לכך) ביום 13.6.08 וגופתו נמצאה מוטלת, ביום 15.6.08, בכביש 45.

בית המשפט דחה מכל וכל את טענת פרץ כי הגופה שנמצאה אינה גופתו של העצור ששוחרר מהתחנה, וקבע בראשית הכרעת הדין, כי "החי והמת חד המה", תוך שהסתמך, בין היתר,על זיהוי תמונת המנוח במהלך שמיעת הראיות.

"המדובר היה בשבר כלי, שלא תיקשר עם סביבתו, שהילך כל הערב לבוש בפיג'מה של בית החולים, בתמיכתם הקבועה של אחרים, שהיה יחף וצנתר שתן מחובר לגופו. שהורד ללא מזון או שתיה באישון לילה, אל שוליה של דרך בין עירונית חשוכה, במקום שלא היה מוכר לאיש מהנאשמים כלל ובהקשר של אפשרות קרובה ליצירת קשר עם מאן דהו", נכתב בהכרעת הדין על-ידי השופט חיים לי-רן

לדבריו, במעשיהם סטו הנאשמים מהנחיית מפקד התחנה, שלא פגש את המנוח ושהנחה למסור את העצור לידי כוח צה"ל או מג"ב במחסום מכבים.

בהכרעת הדין קבע בית המשפט, כי הנאשמים הודו בחלקן של עובדות האירוע, אך גרסאותיהם נעו בין המביך ובין העגום.

"חוששני כי איש מהם לא הידר בעדותו בכבודה של האמת וגרסאותיהם נגועות לכן בסתירות בתוכן, וביניהן ובין דברים שמסרו בחקירותיהם ובין עדויות עדי התביעה וראיותיה ואינן עומדות במבחן השכל הישר", נכתב בפסק הדין.

עוד קבע בית המשפט "כי הנאשמים היו אטומים למצוקתו של בן אנוש והורידוהו, לגורלו, בנסיבות בהן כל אדם סביר היה נמנע מלעשות כך. ההחלטה להוריד את העצור המיוחד הזה בנסיבות בהן הורד לוקה באי סבירות ולפיכך נגועה ברשלנות, שאדם סביר שעיניים לו בראשו וחמלה בלבו, לא היה מקבלה בנסיבות".