עיתונאי הארץ אורי בלאו יועמד לדין על חלקו בפרשת ענת קם. כך הודיע (יום ד', 30.5.12) היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בעקבות השימוע שנערך לבאי-כוחו של בלאו. הוא יואשם בהחזקת ידיעות סודיות על-ידי מי שאינו מוסמך לכך (מבלי כוונה לפגוע בבטחון המדינה), עבירה שהעונש המירבי עליה הוא שבע שנות מאסר.

לדברי משרד המשפטים, וינשטיין הביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים, ובהם הצורך לנקוט ריסון במדיניות האכיפה על-מנת לשמר את דמותה של העיתונות החופשית הממלאת את תפקידה כערובה חיונית לזכות הציבור לדעת. וינשטיין קיבל את עמדת המשטרה, השב"כ והפרקליטות, לפיה "מקרה זה הוא קיצוני מבחינת מאפייניה החמורים של התנהלותו של בלאו, ולפיכך ההחלטה להעמידו לדין היא מחויבת המציאות".

בלאו החזיק, ביודעין ובאופן בלתי-מבוקר, מאות ואלפי מסמכים מבצעיים, לרבות כאלה המסווגים "סודיים" ו"סודיים ביותר", שנגנבו מפיקוד המרכז בצה"ל בידי קם, והפר את חובתו - ומאוחר יותר גם את התחייבותו בפני רשויות המדינה - לחדול מלהחזיק בהם. זאת עשה גם כאשר יכול היה ללא קושי למנוע את הנזק הביטחוני למדינה, מבלי לפגוע במקורותיו.


תוכניות מבצעיות, סיכומי דיונים


לדברי משרד המשפטים, פוטנציאל הנזק בהחזקתם הבלתי מאובטחת של המסמכים, כעולה מחוות דעת מקצועיות של גורמים מוסמכים שאף הוצגו במשפטה של ענת קם, היה עצום. חשיפתם, או הגעתם האפשרית של המסמכים לידי גורמים עוינים, הייתה גורמת נזק לבטחון המדינה ומסכנת את חייהם של חיילי צה"ל. המסמכים כללו תוכניות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים, הערכות מצב, יעדים שונים של צה"ל וכדומה. מסמכים אלו הוחזקו בידי בלאו במחשבו הנייד האישי ובמקומות פזורים אחרים שבחר, ללא כל אמצעי בקרה או אבטחה.

וינשטיין סבור, כי אין דבר וחצי דבר בין החזקתם של מסמכים מבצעיים אלה, בוודאי שבהיקף ובכמות שבה מדובר ובהתחשב במהותם, לבין "איסוף עיתונאי למטרות פרסום בתום לב". בלאו השתמש במסמכים לצורך פרסום סדרת כתבות בהארץ, והוא נדרש להחזירם.

על-פי הסכם שגובש עם בלאו באותה עת, הובטחה לו חסינות מלאה לגבי המסמכים אותם ימסור, לרבות הבטחה שלא ייחקר כחשוד ולא יישאל אודות מקורותיו. כן סוכם, כי המסמכים לא ישמשו כראיה בהליך פלילי נגד מי שהדליף אותם, ככל שיאותר. כמו-כן סוכם, כי מחשבו האישי של בלאו, בו נמצאו לדבריו המסמכים, יושמד והמדינה רכישת מחשב אישי חדש.

בעקבות חתימת ההסכם, מסר בלאו לחוקרי השב"כ 50 מסמכים, ויצר מצג שווא כלפי הרשויות כאילו החזיר את כל המסמכים המסווגים שבידיו. במקביל, ולאחר שמחשבו הושמד כמוסכם, מילאה המדינה את התחייבותה והעבירה לידי בלאו את הסכום שנדרש לרכישת מחשב חדש.


החזיר את המסמכים אחרי שנתיים


מספר חודשים מאוחר יותר, כאשר התגלה שקם הייתה המדליפה, התברר גם היקף גניבת המסמכים, וכן התברר שקם העבירה לבלאו 1,800 מתוך המסמכים הצבאיים שגנבה. עוד התברר, כי בלאו החזיק בידיו עותקים מהמסמכים שמסר למדינה. הוא נדרש להתייצב לחקירה, אך נמלט ללונדון ושהה בה במימון של הארץ.

לבסוף, נחתם עם בלאו הסכם נוסף, בו קיבל בלאו על עצמו פעם נוספת, בתמורה לתנאים שנקבעו בהסכם, להשיב את יתרת המסמכים. הפעם לא התחייבה המדינה שלא להעמידו לדין. בלאו שב ארצה באוקטובר 2010 והחזיר את המסמכים שהחזיק ברשותו במשך שנתיים.

ממערכת הארץ נמסר בתגובה: "זו החלטה מצערת ותקדימית בהשלכותיה על חופש העיתונות בישראל, ובעיקר על היכולת לסקר את מערכת הביטחון". ח"כ עתניאל שנלר, שיזם את "חוק ענת קם" לתיקון סעיפי הריגול בחוק העונשין, בירך על ההחלטה וטען שבלאו גרם נזק גדול מזה שגרמה קם.