בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע (יום ג', 16.9.03) את איש העסקים שלמה איזנברג - בעל השליטה ויו"ר דירקטוריון ערד השקעות פיתוח ותעשיה בע"מ, בשורה של עבירות לפי חוק העונשין וחוק ניירות ערך, בהן הדחה בחקירה, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד והכללת פרטים מטעים בדוחות ותשקיפים.
מנהל תיקי ההשקעות ודירקטור בערד, הרי ספיר, הורשע ב-3 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וכן בהכללת פרט מטעה בתשקיף. חברת ערד הורשעה ב-4 עבירות של הכללת פרט מטעה בדוח או הודעה ובתשקיף. הכרעת הדין המפורטת והמנומקת מחזיקה 221 עמודים.
בית המשפט קבע, כי אייזנברג וספיר קיבלו את אישורי אסיפת בעלי המניות בערד לעסקות במירמה. עם זאת, זיכה בית המשפט את איש העסקים בנימין יסלזון מעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה, בגין תרומתו להוצאת עסקת אג"ש-ערד מן הכוח אל הפועל, לאחר שנקבע כי הלה לא היה מודע למעשיו.
1997 - עסקת אג"ש-ערד
בפני השופטת רנה משל (שהם) הובאה פרשה סבוכה, הידועה כ'עסקת אג"ש-ערד', שאירעה בשנת 97'. ערד, חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, הינה בעיקרה חברת החזקות, אשר החזיקה, בין היתר, במניות חברות שונות בתחום הנדל"ן, טכנולוגיה ומוצרי בניה. בעל השליטה בה ויו"ר הדירקטוריון שלה היה שלמה איזנברג, במקביל להיותו יו"ר דירקטוריון ומנהל עסקים ראשי בישרס חברה להשקעות בע"מ, חברה ציבורית שעיסוקה בייזום, רכישה, בניה ותפעול נכסי מקרקעין.
בכתב האישום, שהוגש על-ידי עורכי הדין יעל אלמוג וירון ליפשס מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), נטען כי איזנברג חבר לאברהם גזונדהייט ורודולף שפיצר ז"ל, שני אנשי עסקים שוויצרים, לאחר שהרי ספיר הכיר בין השלושה. קבוצת אג"ש (ראשי תיבות שמם של השלושה) ביצעה השתלטות על מניות ערד וישרס, כך שבשנת 97' החזיקה ב-53.7% מהון מניות ערד, וב-30.1% מהון המניות של ישרס. ערד החזיקה ב-20.4% מהון מניות ישרס.
"קבוצת אג"ש שלטה, למעשה, אף בישרס, באמצעות השילוב שבין ההחזקה הישירה במניות ישרס, לבין ההחזקה העקיפה, באמצעות מניות ערד. עם זאת, ערד לבדה לא שלטה בישרס (היות וכאמור, החזיקה אך ורק ב-20.4% ממניות ישרס)". גזונדהייט ושפיצר (ולאחר שנפטר - יורשיו) מינו את ספיר לדירקטור בכל החברות הציבוריות של ערד, אשר שימש כאיש אמונם ומיופה כוחם בארץ, וניהל את מרבית עסקיהם כאן.
"לא צריך מחשב גדול כדי לראות את עוצמת
הפגיעה בשווי מניות ערד שבידי הציבור
בשנת 97', החליטה האסיפה הכללית של ערד לאשר את רכישת מניות ישרס, שהוחזקו על-ידי אג"ש, במחיר שהיה כפול משוויין האמיתי - כ-200 מיליון דולר. וכפי שהעיד שמואל לב מאנליסט: "לא היה צריך מחשב גדול כדי לראות את עוצמת הפגיעה בשווי מניות ערד שבידי הציבור, לטובת הגדלת השווי של מניות ערד בידי קבוצת אג"ש". יצויין, כי ועדת הביקורת של ערד המליצה לדירקטוריון לאשר את העסקה בשווי של 60 מיליון דולר בלבד.
איזנברג ביצע הנפקת זכויות של ערד (היינו, הצעת מניות חדשות, במחיר "מוזל" ובתנאים שווים לכל בעלי המניות הקיימים, המשלמים במזומן). לעומת זאת, תכנן איזנברג כי קבוצת אג"ש תשלם עבור ניצול הזכויות (רכישת המניות החדשות) באמצעות העברת נכס לערד ולא במזומן. בהנחה שקבוצת אג"ש תרכוש מניות במסגרת שלב זה, היא למעשה תבצע "עסקת החלפה" של מניות ישרס במניות ערד.
מדובר למעשה בעסקה שהיא בבחינת "התקשרות נושא משרה עם חברה", כמשמעותה בפקודת החברות. בנוסף, העסקה טעונה "אישור מיוחד", בהיותה "עסקה חריגה" בין החברה לבין נושא משרה בה, נוכח תנאיה ונסיבותיה. לפיכך, אישורה של העסקה האמורה, נדרש להיות תלת-שלבי: אישור ועדת הביקורת של ערד, אישור הדירקטוריון שלה, ולבסוף אישור האסיפה הכללית של בעלי מניות ערד, כאשר במנין קולות הרוב ייכללו לפחות שליש מקולות מצביעים שאינם "בעלי עניין אישי" בהתקשרות.
איזנברג וספיר פעלו בשני מישורים להשגת
הרוב הדרוש לאישור העסקה החריגה באסיפה
מאחר והעסקה עוררה התנגדות, חשש איזנברג כי לא ישיג את הרוב הדרוש לאישורה. לצורך כך, הוא נקט ביחד עם מנהל תיקי ההשקעות, הרי ספיר, בשורה של פעולות בלתי כשרות, כדי להשיג תמיכה לעיסקה. הרי ספיר, נטען, ניצל את יפויי הכוח שניתנו לו על-ידי לקוחותיו כמנהל תיקים, כדי לרכוש עבורם מניות של ערד. עוד נטען, כי הוא אף השתמש ביפויי הכוח, מבלי להודיע ללקוחותיו, לשם הצבעה בעד רכישת מניות ישרס באסיפה הכללית של ערד. השופטת משל (שהם) ציינה, כי על-אף שספיר האמין במניות, הרי שהוא עשה זאת כדי לעזור לבעלי המניות של ערד להשיג את האישור המיוחד.
המישור השני בו פעלו איזנברג וספיר, היה ניסיון לגייס משקיעים שיצביעו בעד אישור העסקה. לשם כך, הציע ספיר לאיזנברג את איש העסקים בני יסלזון, כמשקיע פוטנציאלי בערד. ואכן, איזנברג נפגש עם יסלזון, סיפר לו על הנפקת הזכויות העתידיות ואף הציע לו אופציית פוט בה ירכוש כ-7.5% ממניות ערד, אותה יוכל למכור חזרה במחיר הרכישה, בתנאי שלא ישתתף בהנפקת הזכויות.
ואולם, קבע בית המשפט, איזנברג וספיר תיאמו, כי אופציית הפוט שתוצע ליסלזון תוצג כאילו ספיר עומד מאחוריה, בעוד שבפועל איזנברג היה אחראי לה.
לבסוף, כ-4 ימים לפני ההצבעה באסיפה הכללית, מכר ליסלזון ולאחיו מיכאל (מייקל) את מניותיו בערד, שהוחזקו עבורו על-ידי חברה פרטית בשם אשרת, תמורת כ-1.5 מיליון דולר. התמורה הועברה בהלוואה בנקאית שארגן ספיר. במקביל, נטען, נכרת בין הצדדים הסכם הצבעה, במסגרתו הסכימו האחים יסלזון להצביע בעד אישור העיסקה באסיפה. השופטת משל (שהם) ציינה בהחלטתה, כי לא השתכנעה שהצבעתם של השניים היתה מובנת מאליה.
בכתב האישום נטען עוד, כי איזנברג התחייב כלפי האחים יסלזון כי ירכוש מהם בחזרה את מניות ערד בתוך 3 חודשים, באם יחפצו בכך. איזנברג אף הבטיח לשניים כי יכסה את כל העלויות וההפסדים שיישא יסלזון בעקבות העסקה, ובהן עלויות המימון וירידת ערך המניה.
בעקבות פעולות אלו, טענה הפרקליטות, הצליח איזנברג להעביר את עסקת רכישת ישרס באסיפת בעלי המניות של ערד, שכן לצורך הרוב של השליש מבעלי המניות שאין להם עניין אישי בעסקה, הכליל איזנברג את מניות האחים יסלזון ואת המניות של לקוחותיו של ספיר.
"עניין אישי" נבחן על-פי מבחן הזיקה
השופטת רנה משל (שהם) קבעה, כי את הביטוי 'עניין אישי' יש לפרש "לפי משמעותו הטבעית, ובהקשר לדרישת הרוב המיוחד... מתייחס ביטוי זה לכל בעל מניות באשר הוא, בין אם הוא גם נושא משרה בחברה ובין אם לאו. בהתאם לכך, כאשר בוחנים אם לבעל מניות מסויים יש 'עניין אישי' בנושא מסויים, כל זיקה אישית שיש לו לנושא הנידון, שהינה בנוסף לזיקה שיש לבעל מניות בחברה, בתור שכזה, באותו נושא, נחשבת ל'עניין אישי' שלו בנושא.
"משקלה של הזיקה הנוספת אינו מעלה ואינו מוריד, הוא יכול להיות כבד או קל, ודי בקיומה של הזיקה הנוספת. הזיקה יכולה, אך אינה חייבת, להיות טובת הנאה כלכלית לכיסו הפרטי של בעל המניות. גם קידום מטרותיו של צד שלישי, שבעל המניות חפץ ביקרו, מבלי שתתלווה לכך טובת הנאה כלכלית לבעל המניות עצמו, יהווה 'עניין אישי' של בעל המניות, כגון תרומה של חברה למפעל התנדבותי שבעל המניות של החברה עומד בראשו".
בכך, דחתה השופטת את עמדת הפרקליטות, לפיה "עניין אישי" פירושו כל מצב של "ניגוד ענינים". לדבריה, ייתכנו מצבים, בהם יהיה אדם מצוי ב"ניגוד עניינים" בנושא מסויים ובכל זאת לא ייחשב כבעל "עניין אישי" באותו נושא.
אישורי המוסדות לעסקה הושגו במירמה
השופטת משל (שהם) קבעה, כי אישורי המוסדות הנדרשים לאישור העסקה הושגו במירמה, שכן המניות האמורות, שהוחזקו בידי האחים יסלזון ולקוחותיו של ספיר, היו נגועות למעשה בעניין אישי, מאחר וסווגו בסיווג כוזב. עוד נקבע, כי ההיתר של רשות ניירות ערך לפרסום תשקיף הנפקת הזכויות, הושג במירמה על-ידי איזנברג וספיר.
בנוסף לכך, התשקיף שהגישה ערד, עליו היו חתומים איזנברג וספיר, לא כלל תיאור מלא של תנאי ההתקשרות ונרשם בתשקיף ובדיווחי ערד באופן כוזב. איזנברג אף כלל רישומים כוזבים בפרוטוקולים של אסיפות ערד, וניסה להדיח את יסלזון באמצעות ספיר, למסור הודעת שקר בחקירה כדי שיסתור את קיומה של אופציית פוט.
השופטת הדגישה, כי "קיומו או היעדרו של 'עניין אישי' של בעל מניות, לצורך סיווג קולות ההצבעה שלו בהקשר לדרישת השליש, ייבדק לגבי מי שחולש למעשה על הפעלת כוח ההצבעה הגלום במניות", וזאת כדי להקיף גם מקרים בהם מצביעים באמצעות פרוקסי (ייפוי כוח).
בשל מעשים אלה ואחרים, הורשע איזנברג בשורת עבירות: 3 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הדחה בחקירה, 3 עבירות של הכללת פרט מטעה בדוח או הודעה, הכללת פרט מטעה בתשקיף. ספיר הורשע אף הוא ב-3 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, וכן בהכללת פרט מטעה בתשקיף. חברת ערד הורשעה ב-3 עבירות של הכללת פרט מטעה בדוח או הודעה, וכן בהכללת פרט מטעה בתשקיף. הדיווחים הכוזבים נוגעים לתוצאות אסיפות בעלי המניות בערד.
בני יסלזון לא היה מודע לכך שהשתמשו בו
לגבי בני יסלזון שזוכה, קבעה השופטת: "אין ספק, כי פעולותיו של נאשם 3 (יסלזון) סייעו לביצוע העבירות ואיפשרו לנאשמים 1 ו-2 (איזנברג וספיר, בהתאמה; נ.ש.) להוציא את תוכנית המירמה מן הכח אל הפועל. רכישת המניות על-ידי נאשם 3 ואחיו והצבעתם בעד עסקת אג"ש-ערד באסיפות הכלליות, למעשה, איפשרו לאיזנברג וספיר להגשים את תכניתם ולהציג כלפי חוץ כאילו הושג ה"שליש" התומך, אשר אינו נגוע ב'ענין אישי'".
ואולם, החליטה משל (שהם) לזכות את יסלזון, בין היתר מאחר ו"לא נאמר ליסלזון מפורשות בפגישה המשולשת, שמטרת מכירת מניות אשרת היא השגת הרוב ה'בלתי נגוע' הדרוש לאישור עסקת אג"ש-ערד". מאחר וביסלזון לא התקיימה המודעות להיותו חלק מ'גניבת ההצבעה', הנדרשת לעבירת הסיוע, אין מקום להרשיעו בפלילים, קבעה.
שלמה איזנברג יוצג על-ידי פרופ' דוד ליבאי ועו"ד ד"ר ליפא מאיר; הרי ספיר יוצג על-ידי עו"ד גיורא אדרת; בני יסלזון יוצג על-ידי עו"ד יגאל ארנון, וחברת ערד יוצגה על-ידי עו"ד יעל גרוסמן.
אחד מסניגורו של איזנברג, עו"ד ד"ר ליפא מאיר, אמר כי הכרעת הדין קובעת הלכה חדשה, שלא הוגדרה עד כה בחוק או בפסיקה, ועשויות להיות לה השלכות על התנהלות שוק ההון. עו"ד ליפא הודיע כי לאחר שילמדו את הכרעת הדין, ישקלו את צעדיהם.
גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר, לאחר שיישמעו הטיעונים לעונש.
ת.פ. 40200/99 מדינת ישראל נ' שלמה איזנברג ואח'
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
