"עצם קיומן של סתירות בעדויות, אף אם עדויות אלו הינן הבסיס להגשת כתב האישום נגד המשיב ולבקשת ההסגרה, אינן פוגעות במשקלן הלכאורי לצורך היענות לבקשת ההסגרה, אלא במקרים חריגים בהם נאלץ בית המשפט להסיק כי העדויות שהוגשו כה לקויות על פניהן עד שאין להן כל משקל ראייתי". כך אומר (5.6.12) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, בן-ציון גרינברגר.

גרינברגר נעתר לבקשת המדינה והכריז על ליאוניד סוחיק כבר-הסגרה לרוסיה, בה הוגש נגדו כתב אישום בשל תקיפת רעייתו. לדברי גרינברגר, כפי שפסק בית המשפט העליון "במסגרת ההליכים להכרזתו של מאן דהוא כבר הסגרה מישראל למדינה זרה, בית המשפט בישראל אינו בודק את סיכויי ההרשעה של המבוקש, ועל כן גם אינו מתייחס לטענות אשר באופיין הינן טענות הגנה, כגון שאלות בדבר סתירות בעדויות או בעיות במהימנותן".

לצד זאת, מותח גרינברגר ביקורת על כך שהמדינה הסכימה לקבל מרוסיה חומר שתורגם לאנגלית קלוקלת עד כדי כך שלא ניתן היה להבין במה מדובר. לדבריו, משמעות הדבר היא שהיועץ המשפטי לממשלה פעל בניגוד להוראות אמנת ההסגרה שבין ישראל לרוסיה ולהוראות אמנת ההסגרה האירופית:

"ניסוחם של התרגומים לאנגלית נעשה בצורה כה פגומה עד כדי שכמעט ואין משפט אחד במסמכים הנלווים לבקשה (להבדיל מהבקשה עצמה) שניתן להבינה בשפה האנגלית. אם הצליחה העותרת בכל זאת להגיש את עתירתה על בסיס הבנת החומר שהגישה ממשלת רוסיה, אין לי אלא להסיק כי היועץ המשפטי לממשלה התבסס על הבנה ישירה של החומר המקורי ברוסית ולא על התרגומים לשפה האנגלית, ורק כך יכלה להבין את העובדות הרלוונטיות עליהן מתבססת העתירה שהוגשה לבית משפט זה; ואם אכן כך נעשה, כי אז מדובר בעתירה הנסמכת על מסמכים ברוסית, אשר אינם קבילים לפי הוראות האמנה הרלוונטיות.

"תופעה זו חמורה בעיני: מותב זה אינו קורא או מבין את השפה הרוסית, כך שבבדיקת העתירה להסגרה נשען בית המשפט על הצירופים בשפה האנגלית. ואם חומר זה בלתי ניתן להבנה... אזי קיים פגם חמור בתקינות החומר המוגש לבית המשפט, אשר אינו עומד בדרישות האלמנטאריות של האמנה". עם זאת, גרינברגר לא מצא שפגמים אלו מצדיקים את דחיית בקשת ההסגרה, שכן לצד העתירה הוגש לבית המשפט בעברית החומר המשלים שהגישה ממשלת רוסיה ושממנו ניתן היה להבין את המסכת העובדתית שמאחורי הבקשה.