ענת הרמוס, אשר גרמה ברשלנותה למותה של לימור קולמן בתאונת דרכים, תיכלא לשמונה חודשים למרות הפגיעה האפשרית בשלושת ילדיה. כך קבע (יום ג', 26.6.12) בית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורה של הרמוס על חומרת עונשה.
בית משפט השלום גזר על הרמוס עשרה חודשי מאסר, בית המשפט המחוזי הקל את העונש לשמונה חודשים, והמשנה לנשיא העליון,
מרים נאור, דחתה את בקשתה של הרמוס לערער שוב. העונש המירבי על גרימת מוות ברשלנות (לפי פקודת התעבורה) הוא שלוש שנות מאסר, והמחוקק קבע עונש מינימום של שישה חודשי מאסר, אך התיר לבית המשפט לחרוג ממנו תוך מתן נימוק.
נאור מצטטת את תסקיר שירות המבחן שהוגש כבר לביהמ"ש המחוזי: התסקיר "תיאר את מסירותה הרבה של המבקשת לילדיה, הסובלים מבעיות בריאותיות ולימודיות שונות. מהתסקיר עלה כי אם תשלח המבקשת למאסר עשויים ילדיה להיוותר ללא מסגרת הורית, זאת עקב חוסר מוכנות מצד אבי הילדים לקחת אותם לחזקתו. שירות המבחן ציין, כי אם המבקשת תישלח למאסר, ככל הנראה לא יהיה מנוס אלא לשלוח את הילדים למשפחות אומנה או לפנימיות. שירות המבחן סבר כי תוצאה זו עלולה להביא לרגרסיה במצבם של הילדים".
הערך המקודש של חיי אדם
נאור מוסיפה, כי תסקיר עדכני "בחן את מוכנותו של האב למלא את מקומה של האם במקרה שבו תישלח המבקשת למאסר. שירות המבחן התרשם מהעדר מוטיבציה מצד האב להתמסר לטיפול בילדיו. מנגד, בתסקיר צוין כי האב מסר לשירות המבחן שבמידת הצורך, יעבור להתגורר עם הילדים. עמדה זאת מהווה הגמשה מסוימת של העמדה שהציג האב בעבר בפני שירות המבחן. יחד עם זאת, נוכח חומרת הפגיעה הצפויה לילדים במקרה בו תישלח המבקשת למאסר, דבק שירות המבחן בהמלצתו כי יוטל עליה עונש מאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות".
לדברי נאור, שלוש הערכאות נדרשו לאזן בין חומרת מעשיה של הרמוס לבין הנזק שייגרם לילדיה, ובין האינטרס הציבורי שבהענשתה לבין הנסיבות האישיות. "אכן, מתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבתי המשפט לאורך הדרך עולה, כי מי שיישא במחיר הכבד ביותר כתוצאה ממאסרה של המבקשת הינם דווקא ילדיה. בדומה לבתי המשפט קמא, אינני מקלה ראש בהשלכות הצפויות ממאסרה של המבקשת. יחד עם זאת, אינני סבורה כי נסיבות העניין מצדיקות הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל בעניינה של המבקשת", היא אומרת. "לדידי, אי הטלת עונש של מאסר בפועל במקרה כזה יש בה כדי לפגוע בערך המקודש של חיי אדם. לערך זה ראוי לתת משקל הולם".
השופטת דפנה ברק-ארז הוסיפה, כי "רשויות הרווחה נושאות במקרה זה באחריות מיוחדת - בהתחשב במצבם הרפואי וההתפתחותי של הילדים, שנפגעו אף הם בתאונה, והגישה הלא-מחויבת שהפגין האב לטיפול בהם". ואילו השופט
אליקים רובינשטיין הוסיף: "באשר לבתי המשפט, הקטל בכבישים מצדיק, משהורשע אדם, ליתן לכך ביטוי עונשי מוחשי".
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
