כאשר מומחה רפואי משתמש בחוות דעתו במילים "לא ניתן לשלול", אין לומר שהוא קובע שלא התקיים קשר סיבתי בין האירוע החיצוני לבין האירוע הרפואי. מילים אלו עשויות להיות רק ביטוי של זהירות, שכן הרפואה אינה מדע מדויק. כך אומר (19.6.12) בית הדין הארצי לעבודה.
השופט
עמירם רבינוביץ קיבל את ערעורו של אלי דהן על החלטת בית הדין האיזורי לדחות את תביעתו לתגמולים מהביטוח הלאומי בגין התקף לב בו לקה בזמן עבודתו. פרופ' אנדרי קרן קבע, כי לא ניתן לשלול קשר בין ויכוח שניהל דהן עם פקחים של עיריית חיפה לבין התקף הלב בו לקה, ולאור זאת קבע ביה"ד האיזורי, כי לא נקבע פוזיטיבית קיומו של קשר כזה.
רבינובץ סוקר את חוות דעתו של קרן וקובע, כי היא עמוסה בפרטים המצביעים על קשר סיבתי בין הוויכוח לבין התקף הלב. נראים הדברים כמדברים בעד עצמם. נדמה שכל הקורא את חוות דעת המומחה אינו יכול שלא להגיע למסקנה, שהמומחה סובר פוזיטיבית, שיש קשר סיבתי בין האירוע בעבודה להופעת האטם, גם אם האירוע לא היה קיצוני בחריגותו, כפי שציין המומחה בחוות דעתו. אלא שהמוסד נתלה בביטוי החוזר בחוות דעת המומחה 'לא ניתן לשלול', כשולל את ודאות מסקנתו", מוסיף רבינוביץ.
רבינוביץ מוסיף: "מדע הרפואה בהרבה מובנים אינו מדע מדויק, לפחות במובן זה, שבחלק מן המקרים הוא מגשש באפילה, ואינו יכול להצביע במדויק מהו הגורם למחלה. דבר זה נכון לגבי אוטם שריר הלב העלול להיגרם מסיבות שונות. המומחה הרפואי, בעיקר כשהוא נותן חוות דעת בהליך משפטי, צריך להיזהר בדבריו ולדייק בהם. על-רקע זה יש להבין את שימוש המומחה בביטוי, 'לא ניתן לשלול' במקרה הנוכחי. הגורמים לאוטם בהרבה מן המקרים לא ידועים בוודאות, הם סמויים מן העין. במקרה כזה אין לתמוה שהמומחה הרפואי, שאינו יכול לדעת, מה בדיוק, בוודאות אבסלוטית, גרם לאוטם, ישתמש בלשון זהירה המבטאת את מידת הוודאות הרפואית לגבי הגורמים לאוטם, ואת האחריות המקצועית כרופא בכלל וכמומחה של בית הדין בפרט.
"הביטוי 'לא ניתן לשלול' במקרה הנוכחי אינו ביטוי של ספק, אלא ביטוי של זהירות בפסיקה, שאין בה בהרבה מן המקרים ודאות רפואית אבסלוטית מדויקת. ברם במקרה הנוכחי, הנימוקים המצטברים, שמונה המומחה לקשר הסיבתי בין הויכוח לאוטם, אינם משאירים שמץ של ספק לגבי דעתו של המומחה ביחס לקשר סיבתי כזה".
