העליון: יחס מחפיר של היורש לא יבטל צוואה

דיני הירושה אינם מאפשרים לבטל צוואה בשל יחס מחפיר מצידו של היורש כלפי המוריש. המקרה היחיד בו ניתן לבטל צוואה מנימוק שכזה, הוא כאשר היורש רוצח את המוריש. כך קובע (5.7.12) שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר.

בית המשפט העליון אישר את קיומה של צוואה, לאחר שדחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא הסכים לקבל בקשה לבטל את הצוואה. בשולי ההחלטה, הדנה באריכות בהליכים המתקיימים מאז פטירתו של המוריש לפני 18 שנים, התייחס מלצר למה שכינה "עקרונות-על בדיני הירושה", ובין היתר הגיב על טענת בא-כוחו של המבקש, לפיה ניתן לבטל צוואה בשל יחס מחפיר. מלצר אומר:

"המשפט בארצות אירופה, ברוב מדינות ארה"ב ואצלנו בסעיף 5 לחוק הירושה קובעים עיקרון של הדרת 'היורש הרצחני' על דרך של פסילתו מלרשת את המוריש, בבחינת 'רצחת - לא ירשת'... במשפט המשווה ואף אצלנו - לא הורחב עיקרון זה בתחום דיני הירושה למצבים נוספים (מעבר לאלו הכלולים בסעיף 5 לחוק הירושה). מכאן שטענתו של המערער, לפיה בדיני צוואות ניתן לאתר מעין דין נוסף על פיו יש לשלול זכאות של נהנה על-פי צוואה אם הנהנה נהג באופן מחפיר כלפי המצווה - אין לו עיגון במשפט הנוהג".

הקפדה על הפרוצדורה של הביטול

עוד מציין מלצר, כי חובה להבדיל בין דיני מתנה לבין דיני ירושה. "דיני מתנה (הטעונה מסמך בכתב) מניחים אסירות תודה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה, ולכן המחוקק הסדיר אפשרות לנסיגה במצבים של כפיות טובה, כאשר מדובר בהתחייבות לתת מתנה שלא מחמת מיתה", הוא אומר. "דיני ירושה לעומת זאת מבוססים בעיקרם על רציונלים והדגשים אחרים בדבר רצונו של המוריש (המונח - מכוח החוק, או הממשי - מכוח צוואה) - לקבוע לעצמו יורשים ולהסדיר מה שיעשה בעזבונו לאחר מותו".

מכאן, אומר מלצר, נובע ההבדל המהותי: "בדיני מתנה רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה בעתיד (שהייתה מכוונת להתממש בחייו), אם הייתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה (ויתכן שאקט החזרה וסיבותיה ניתנות אז להוכחה גמישה יחסית, כל עוד המעניק בחיים). לעומת זאת, בדיני ירושה - ביטול צוואה איננו מחייב עילה ספציפית והוא תלוי ברצון המצווה. בשל כך הוא טעון צורה פורמלית", ויש לעמוד על פרוצדורה זו.

מלצר מסביר, שהקפדה זו נחוצה משום "שהיא מבטאת הגשמת רצון של אדם שאיננו כבר בין החיים וקשה לברר מה היה בדיוק רצונו ואיך מימש אותו. בנוסף, הקפדה זו היא האמצעי הנדרש לשם העמדת המצווה בדבר הצורך בגמירות דעת באשר לציוויים לגבי מה שיעשה ברכוש המצווה לאחר מותו".

השופט אליקים רובינשטיין הוסיף: "לקח לעורכי דין המייעצים ללקוחותיהם בענייני צוואות, והמכינים עמם את צוואתם, ראוי שיסבירו להם, בחינת כלל גדול, שככל שירצו לשנות צוואתם, פררוגטיבה המסורה להם, יעשו כן על-פי ההוראות שקבע המחוקק ויידעו כי ככל שיקפידו ללכת בדרך המלך, לא ייאלצו יורשיהם להתמודד בסמטאות של סעיף 25(א), ולשומעים ינעם".