בבית המשפט המחוזי בירושלים החלה (יום ג', 10.7.12) הקראת פסק הדין במשפטם של
אהוד אולמרט ו
שולה זקן בפרשות ראשונטורס, טלנסקי, מרכז ההשקעות,
מבקר המדינה והאזנות הסתר. אולמרט וזקן נכנסו לאולם מספר דקות לפני תחילת ההקראה ולא דיברו עם העיתונאים.
אולמרט זוכה מחמת הספק בפרשת ראשונטורס, בפרשת טלנסקי ובפרשת מבקר המדינה. הוא הורשע בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. זקן זוכתה בפרשת טלנסקי ובפרשת האזנות הסתר, והורשעה בשתי עבירות של קבלת דבר במירמה ומירמה והפרת אמונים בפרשת ראשונטורס.
הנשיאה
מוסיה ארד, סגן הנשיאה
יעקב צבן והשופט
משה סובל מקריאים רק תמצית בת 18 עמודים של פסק הדין, המחזיק 700 עמודים. היקף זה של פסק הדין מלמד, כי השופטים ניתחו בפרוטרוט את חומר הראיות הרב שהוצג בפניהם, וכי הם מבססים את הכרעתם על ניתוח ממצאים ומהימנות עדים - מה שיקשה על הצד המפסיד לזכות בערעור לבית המשפט העליון. פרוטוקול המשפט תפס 19,000 עמודים ועוד 4,000 עמודי סיכומים והוצגו בו קרוב ל-1,000 מסמכים בידי שני הצדדים.
ראשונטורס: נותר ספק
בפרשת ראשונטורס קובע בית המשפט, כי לא הוכח מעבר לספק סביר שאולמרט פעל בצורה מתוכננת ליצירת העודפים לזכותו מהמימון הכפול של הנסיעות. עוד לא הוכח מעבר לספק סביר, כי הייתה כוונה מראש להשתמש בכספים העודפים למימון נסיעות פרטיות של אולמרט ובני משפחתו, אם כי היא שימשה למימון נסיעות רשמיות, ולא הוכח מעבר לספק סביר שאולמרט היה מודע ליצירת העודפים ולשימוש בהם. גירסתו אינו נקייה קשיים, אך לא נוצרה הוודאות הנדרשת במשפט פלילי. לגבי זקן הוכח, כי במסגרת טיפולה בנסיעותיו של אולמרט, נגבו ממוסדות ציבוריים כספים עודפים וזקן היא שהורתה על כך.
הראיות מלמדות שלא היו נהלים לטיפול בנסיעות לחו"ל, אומר בית המשפט, ואין הוכחה לכך שמדובר בשיטה מכוונת ליצירת עודפים. העובדה שהיו נסיעות שהסתיימו בחוסר והעובדה שהיו נסיעות בהן לא נוצרו עודפים למרות שניתן היה לעשות זאת, סותרים את עמדת המדינה לפיה הייתה שיטה מכוונת ליצירת עודפים.
עוד אומרים השופטים, כי לא היה קשר בין הנהלת החשבונות של ראשונטורס לבין הרישומים שנערכו בלשכתו של אולמרט, וגם עובדה זו עומדת בניגוד לטענה בדבר שיטת מירמה מכוונת. הטיפול בנסיעות היה גלוי, דבר שאינו מתיישב עם מירמה, ואין זה סביר שאולמרט ייצור מערכת של מירמה עם עובדים שאינו מכיר ואשר עשויים היו להתחלף מדי פעם.
גם העובדה שמתאמת הנסיעות רייצ'ל
ריסבי-רז הציעה למשטרה לעיין בתיעוד מלמדת, שהיא לא סברה שמדובר במערכת של מירמה. ריסבי-רז קיימה בשנים 2003 ו-2004 הפרדה בין הנסיעות הציבוריות לפרטיות, ועובדה זו תומכת בטענת ההגנה לפיה לא הייתה כוונה להשתמש בעודפים למימון נסיעות פרטיות. בית המשפט קיבל את עדותה של ריסבי-רז, שהייתה עדת התביעה העיקרית, ולפיה לא ידע אולמרט על קיומם של כספים עודפים.
עוד נקבע, כי גירסתו של אולמרט, לפיה סבר שהנסיעות הפרטיות ממומנות בנקודות הרבות שצבר, אינה בלתי סבירה. אולמרט היה אדם עסוק מאוד, אומר בית המשפט, ואין זה בלתי סביר שלא ידע על המתרחש.
לגבי זקן נקבע, שהיא ידעה על גביית הכספים העודפים מהארגונים, ולפיכך היא ביצעה עבירה של מירמה כלפי הארגונים. הימנעותה מלהעיד חיזקה מסקנה זו, הנובעת מהראיות נגדה. בית המשפט עמד על הקושי בכך שאולמרט הממונה על זקן זוכה, אך אומר שזוהי התוצאה המשפטית הנובעת מהראיות, ושתוצאה זו אינה בלתי סבירה לנוכח מעמדה ועוצמתה של זקן. היא שלטה ביד רמה בכל הנעשה בלשכתו, טיפלה בענייניו הפרטיים ופעלה באופן עצמאי (כולל נטילת הלוואה עבור אולמרט בלא ידיעתו והעברת כספים לאולמרט מחשבונו של בנו שאול) ולכן התוצאה היא סבירה.
טלנסקי: פגיעה שאינה פלילית
בפתח ההכרעה בפרשת טלנסקי קבע בית המשפט, כי יומניה של זקן קבילים נגדה ואינם קבילים נגד אולמרט. עוד נקבע, כי משה טלנסקי העביר לאולמרט במשך השנים סכומי כסף ניכרים, חלקם במזומן וחלקם דרך זקן ועו"ד
אורי מסר. מדובר בין היתר ב-140,000 שקל בשנת 1997 (אשר ייתכן ששימשו לצרכים פוליטיים), 380,000 דולר שכיסו את חובותיו של אולמרט מבחירות 1998, 180,000 דולר לבחירות לראשות הליכוד ב-1999, סכום של 15,000 דולר במזומן בשנת 2005 וסכום במזומן שלא ניתן לקבוע את היקפו דרך זקן שהועבר למסר.
עוד נקבע, כי אולמרט פעל בתפקידו כשר התמ"ת לסיוע לטלנסקי בעסקיו באמצעות המלצות שהעניק לו, בין היתר ל
שלדון אדלסון ו
יצחק תשובה, אם כי הדבר לא הבשיל לביצוע עסקות. בית המשפט קבע, כי הפגיעה בתקינות המינהלית, בטוהר המידות ואמון הציבור לא הייתה ברמה הפלילית.
ביחס לקופת המזומן של אולמרט אצל מסר - 150,000 דולר שהעביר מסר בשנת 2006 לזקן - אומר בית המשפט, כי לא ניתן לקבוע בוודאות הדרושה במשפט הפלילי שאין מדובר בכספים פוליטיים. בית המשפט נמנע מלקבוע האם אולמרט ביצע הפרת אמונים בכך שלא דיווח למבקר המדינה על כספים אלו, ולכן זוכה מהפרת אמונים. עוד נקבע, כי קיים ספק סביר בנוגע למודעותו של אולמרט לקשר בין הימנעותו מדיווח לבין קבלת חוות דעת נקייה של מבקר המדינה. מאחר שאולמרט זוכה, זוכתה גם זקן משום שהיא רק סייעה לאולמרט.
מרכז ההשקעות: הקשר עם מסר
בפרשה זו התמקד בית המשפט בפעולותיו של אולמרט לטובת לקוחותיו של מסר בעת היותו שר התמ"ת. השופטים קבעו, כי החברות בין השניים הייתה עמוקה ויצרה קשרים הדדיים רבים, כולל העברת כספים רבים במזומן בידי מסר (ללא רישום וללא גביית שכר) וחתימה על ערבויות אישיות של מסר לטובת הקמפיין של אולמרט לראשות עיריית ירושלים ב-1998, דבר שיצר קשר כלכלי בין השניים - בניגוד לטענתו של אולמרט.
בית המשפט סקר את ארבע הפרשות בהן ייצג מסר לקוחות מול אולמרט (שמן, מפעל סיליקט, פרויקט נבטים וחברת בזק) וקבע, כי התנהלותו של אולמרט הייתה בלתי תקינה דווקא כאשר הופיע מסר מולו. למשל: בפרשת שמן לא שמע אולמרט את עמדתם של גורמים אחרים, ושינה את החלטת הדרג המקצועי לטובת שמן שיוצגה בידי מסר; הסבריו לבית המשפט לא היו הגיוניים. בשורה התחתונה נקבע, כי לא ניתן לשלול - אך גם לא להוכיח - שאולמרט סטה מן השורה במובן של שיקול זר בנושאים אלו.
בית המשפט קובע, כי אולמרט היה מנוע מלעסוק לא רק בענייניו של מסר עצמו, אלא גם בענייניהם של לקוחותיו. מדובר במצב יוצא דופן בשל עוצמת הקשרים בין השניים, החורגת מן התקדימים בהם קבע בית המשפט העליון שאין מדובר בהפרת אמונים. בפעולותיו של אולמרט כלפי לקוחותיו של מסר, הוא פעל בניגוד עניינים ובכך ביצע עבירה של הפרת אמונים, תוך ביצוע פעולות פגומות בענייניהם ומשום שלא דיווח לעובדי משרדו על קשריו עם מסר. עובד ציבור יהיה חב בעבירה של הפרת אמונים גם אם הוא משוכנע שביכולתו לקבל החלטות נקיות מהשפעה זרה, קובע בית המשפט. בשל כך הורשע אולמרט בהפרת אמונים.
בפרשת אלמליח נקבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין הצהרותיו של אולמרט למבקר המדינה לגבי חוות הדעת שקיבל. לגבי שווי העטים עליו הצהיר אולמרט בפני המבקר קבע בית המשפט, כי לא הוכח שהצהרותיו לא היו אמת. בנוגע להאזנות הסתר של זקן לשיחותיו של אולמרט במשרד התמ"ת קובע בית המשפט, כי לא הוכח מעבר לספק סביר שאולמרט לא ידע על ההאזנות. הטיעונים לעונש יישמעו ב-5.9.12.