שולמית בר, שהייתה רכזת כספים ומינהל ברשות לפיתוח הנגב, פוטרה שלא כדין וככל הנראה משיקולים זרים, לאחר שסירבה לחתום על רכישה לבקשתו של המנכ"ל, נתן ג'יבלי. כך קבע (4.7.12) שופט בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע,
יוחנן כהן. הוא הורה לרשות לשלם לבר פיצוי בגובה שמונה משכורות והוצאות בסך 20,000 שקל.
הרשות טענה, כי בר פוטרה בשל יחסי אנוש גרועים ומה שכינתה "התנהגות קשה ודורסנית" אל עובדים אחרים בכלל ואל הכפופים לה בפרט. בר טענה, כי נמנעה מלחתום על הצעת רכש מסוימת וזאת בהנחיית מנהל אגף התכנון והפיתוח במשרד לפיתוח הנגב והגליל, אליו כפופה הרשות. לדבריה, ג'יבלי חתם על ההזמנה במקומה (לצד חתימתו שלו, וכך לא היו שתי חתימות כנדרש) ומיד לאחר מכן החל להתנכל לה ולהוביל את ההליך לפיטוריה.
כהן סוקר אחת לאחת את עילות הפיטורין שהציגה הרשות לפיתוח הנגב ודוחה את כולן. כך למשל הוא קובע, כי הרשות טפלה על בר ליקויים שהועלו בביקורת חיצונית ואשר לא נגעו אליה, והאשימה אותה בעיכוב הדוחות הכספיים בעוד האשם לא היה בה. עוד מציין כהן, שבחמש שנות עבודתה של בר לא תועדה אפילו תלונה אחת נגדה, ומכתבי התלונה של עובדים נושאים תאריכים הסמוכים למועד השימוע, כך שיש לתהות מה קדם למה.
עוד קובע כהן, כי למעשה בר הושעתה ללא שימוע, והעובדה שהרשות כינתה זאת "חופשה" אינה יכולה להסתיר את המהות האמיתית של הרחקתה מעבודתה. השימוע עצמו לא נעשה בלב פתוח ובנפש חפצה, שכן ג'יבלי הורה על צעדים נגד בר עוד לפניו. ג'יבלי לא פעל
בתום לב, כאשר "ערם כלפי התובעת טענות שלא היה להן בסיס, והתחושה היא כי הדברים נעשו אך ורק על-מנת ליתן נפח רב יותר להחלטת הפיטורים תוך השחרת פניה של התובעת שלא בצדק", קובע כהן. השימוע היה "מגמתי, לא הוגן ובחלקו חסר תום לב".
לגבי העילה האמיתית לפיטורין אומר כהן, כי אומנם אין זה מתפקידו של בית הדין לקבוע אותה, אך אין הוא יכול להתעלם מהשתלשלות האירועים. לדבריו, נראה שאכן היו שיקולים זרים הנובעים מהעימות סביב אותה הזמנת רכש. כהן אף מצטט מכתב חריף של חשב המשרד לפיתוח הנגב והגליל,
עודד מודריק, אשר הביע את מורת רוחו מאי הקפדה על נהלים ברשות, הדגיש את אחוזי הביצוע הנמוכים שלה וקבע שאינו מוכן לקבל מצב של התחייבויות הנמשכות זמן ארוך. רוח המכתב, אומר כהן, היא של ביקורת חריפה על ג'יבלי "בכל הנוגע לחוסר הקפדה על נהלים, מוסר תשלומים ועוד". והוא מסכם: "דומה כי המנכ"ל ביקש לגלגל לפתחה של התובעת את כל האחריות על מחדלי הרשות, במקום לקחת את האחריות על עצמו".
