חותם חרוטי עשוי אבן, שנמצא בחפירות של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שהתקיימו לאחרונה בתל בית-שמש בהנהלת פרופ' שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן, עשוי לשמש כעדות הקדומה ביותר לסיפורי שמשון מספר שופטים. על החותם, שקוטרו 16 מ"מ, חרוטות בדרך מעט סכמטית שתי דמויות: אדם וחיה גדולה בעלת ראש גדול וזנב ארוך. ידו הימנית של האדם, אשר דמותו חרוטה בצדו הימני של החותם, שלוחה אל צווארה או ראשה של החיה.

לפי המסופר בפרק י"ד בספר שופטים, פגש שמשון בדרכו אל משתה-חתונתו עם נערה פלשתית מתמנה אשר בעמק השורק מעט מערבה לתל בית-שמש, "כפיר אריות שואג לקראתו. ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו"... גוויית האריה והדבש שנוצר בה על-יד נחיל דבורים שימשו לאחר מכן כנושא לחידה הנודעת "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" שחד שמשון למרעיו הפלשתים. השגת פתרון החידה במעשה תרמית בעזרת אשתו הטרייה היוותה את הסיבה לתחילת מאבקו הממושך בפלשתים שהסתיים במותו ההרואי במקדש הפלשתי בעזה.

לדעתו של פרופ' בונימוביץ, "אם נכונה ההשערה שעל החותם מתל בית-שמש מתוארים שמשון והאריה, הרי שהממצא הנדיר, שנתגלה במהלך החפירות בשכבה מתקופת הברזל הקדומה (תקופה המקבילה לתיאור המקראי של סיפורי שמשון), מחבר לראשונה בתולדות המחקר בין הסיפור המקראי ובין ממצא ארכיאולוגי ממשי".

מכלול פולחני ייחודי

בנוסף על החותם, נחשף בחפירות בתל בית-שמש מכלול ארכיטקטוני פולחני, שכדוגמתו לא התגלתה עד כה בארץ, אף הוא מתקופת הברזל הקדומה (המאה ה-11 לפנה"ס), טרם ימי הקמת המלוכה בישראל. תולדות המכלול משקפות היטב את קורותיה הסוערות של בית-שמש הקדומה שנגזרו ממיקומה בגבול בין שלוש ישויות אתניות-פוליטיות: כנענים, פלשתים וישראלים.

ד"ר לדרמן, אשר בדק ותיעד את המבנים, מציין כי למכלול פולחני מיוחד זה שני מרכיבים עיקריים: אולם בנוי היטב שבו נערכו פעולות הפולחן ולידו התנשא מבנה עגול ששימש כבמת פולחן מוגבהת. בתוך האולם התגלו שני מתקנים העשויים מאבני גיר ענקיות ועגולות שסותתו בצורה שיצרה בכל אבן שקערורית מעגלית שבמרכזה ספלול מוגבה, וכן מרזב לניקוז הנוזל שנמסך על האבן. מתקן שלישי, מעין שולחן שטוח, בנוי מלוח אבן דולומיט שהובא לאתר ממרגלות הרי יהודה המצויים מזרחה לבית-שמש. ליד אבן זו נמצא ריכוז חריג של עצמות בעלי חיים ואפשר ששימשה לשחיטתם. על רצפת המבנה נמצאו שברי כלי-חרס הכוללים קובעות וגביעים ועליהם דגמי עיטור צבעוניים במסורת הקדרות הכנענית.

לדבריו, במת הפולחן הסמוכה למבנה הוגבהה מעליו באופן מלאכותי על-ידי קיר תמך מסיבי ונבנתה בחלקה החיצוני אך ורק מחלוקי נחל גדולים שיצרו מבנה עגול שקוטרו כשלושה מטרים. המבנה המאסיבי מולא כולו באבני שדה ויצר במה מוגבהת אשר רק חלקה התחתון נותר על עומדו. מתוך הצורך בתיעוד מפורט ומדוקדק אשר יאפשר הן ניתוח מטרולוגי עתידי והן המחשה היקפית, נסרק מבנה מיוחד זה, כמו גם אולם הפולחן הסמוך לו, בטכנולוגיה חדשנית, אשר נוסתה כאן לראשונה בישראל, באמצעות מכשיר סריקת לייזר תלת-מימדית.

"מבנה הפולחן חרב", מוסיף ד"ר לדרמן, "ובבדיקות של שכבות הקרקע אשר הצטברו מעליו, שערכה במכון ויצמן שותפתנו למחקר הד"ר שואן בּיוּבֶּל מקנדה, נתברר כי הן תוצר של מכלאה לבעלי חיים שכנראה הוקמה כדי למחות את זכר מקום הפולחן". לאחר מכן שוב חל שינוי מהותי בתפקוד האזור הפולחני ותושבי בית-שמש שבו לפקוד את במת הפולחן העגולה שנותרה על-כנה והקימו בסמוך לה פינות בישול רבות, כנראה בהקשר לפעילות הפולחן המחודשת, שבמהלכה כנראה עלו משפחות לרגל למקום לחגוג ולסעוד.

פרופ' בונימוביץ מסביר, כי התיישבות המהגרים הפלשתיים - שמוצאם מאזור הים האגאי - בקרב האוכלוסיה הכנענית של דרום מישור החוף והשפלה, הביאה לשינויים דרמטיים באזורים אלה ולצמיחתו של גבול פוליטי ותרבותי בין הישויות הללו. בית-שמש מהווה דוגמה מאירת-עיניים להתנגדותה של האוכלוסיה המקומית ממוצא כנעני ששכנה בפריפריה של פלשת לצרוך פריטי תרבות חומרית פלשתית או לאמץ את מנהגי האכילה והשתייה הפלשתיים. כך, למשל, בדיקת כ-20 אלף עצמות בעלי-חיים מבית-שמש הראתה כי תושבי האתר חדלו לחלוטין לאכול בשר חזיר, וזאת בניגוד לשכניהם הפלשתיים שצרכו בשר זה בכמות גדולה מאוד.

"סיפורי המקרא אודות שמשון ותיאור שיבת ארון הברית מפלשת לבית-שמש לאחר שבייתו על-ידי הפלשתים, מוסיפים נופך אגדי לתהליך החברתי שבו חידדו שתי קבוצות עוינות זו לזו את זהותן האחת לעומת השנייה, בדומה למתרחש כיום באזורי גבול רבים", מסכם פרופ' בונימוביץ.

על-רקע זה מתבארים השינויים בתפקודו של מקום הפולחן שנחשף הקיץ בתל בית-שמש. נראה שהמבנה נהרס בידי הפלשתים שביקשו למחות כליל את זכרו. ואולם, האתר שב לפעילות, והפולחן במקום נמשך עד לשלהי המאה העשירית לפנה"ס עת הפכה בית-שמש לעיר מינהל של ממלכת יהודה.