המדינה התרשלה בצורה חמורה בטיפולה בחולה נפש ו
רשלנות זו הביאה לכך שבסופו של דבר התאבד. כך קובע (26.7.12) שופט בית משפט השלום באשדוד, אריאל ברגנר.
משפחתו של המנוח תיארה בפירוט רב את הטיפול שעבר לאורך רוב שנות חייו, כולל אשפוזים כפויים בבתי חולים פסיכיאטריים. במיוחד הושם דגש על כך שהחולה נהג שלא לשתף פעולה בטיפול, נמנע מלקחת תרופות ואז נזקק שוב לאשפוז כפוי - ושב לסורו לאחר ששוחרר. במאי 2003 טיפס החולה על עמוד חשמל והתאבד בהתחשמלות.
תחילה קבע ברגנר, כי על המדינה הוטלה חובת זהירות קונקרטית לשלומו של החולה: "מדובר בחולה ידוע ומוכר למרפאה ולפסיכיאטר המחוזי אשר בעברו רקע של אי לקיחת הטיפול אשר גרם תמיד להתדרדרות במצבו. לפיכך, אין כל ספק שהצוות הרפואי יכול היה לצפות את ההתדרדרות במצבו של המנוח כאשר הוא לא לקח את הטיפול הרפואי ולכן יש לקבוע כי קמה חובת זהירות קונקרטית ביחסים שבין הצוות הרפואי למנוח".
לאחר מכן קובע ברגנר, כי המדינה - דרך בתי החולים והרופאים שטיפלו בחולה לאורך השנים - הפרה חובה זו. בין היתר הוא מציין, כי הרופאים לא עקבו כיאות אחרי מצבו של החולה, למרות שכאמור ידעו שהוא נוטה להימנע ממילוי הוראותיהם. "רק בחודש מאי 2003 לאחר שהמנוח לא הגיע לבדיקה במרפאה גם בחודש אפריל, ולאחר שהתובעת 2 [אמו של החולה] דרשה לפעול על-מנת לכפות על המנוח טיפול, רק אז ביום 12.5.03, נתבקש הפסיכיאטר המחוזי להוציא הוראת בדיקה כפויה ורק אז שלח הפסיכיאטר המחוזי צוות על-מנת לקחת את המנוח אך היה מאוחר מדי", שכן החולה התאבד יום קודם לכן.
ברגנר קובע, כי מדובר במקרה קשה שניתן היה למונעו, אך המדינה לא עשתה דבר למרות התראות אמו של החולה. "על צוות המרפאה היה לפעול מיידית לאחר שהתברר כי המנוח לא הגיע לבדיקה ולאחר שנתקבלו הדיווחים מהאם על אי שיתוף הפעולה, אי לקיחת התרופה וההתדרדרות במצבו של המנוח, לפנות אל הפסיכיאטר המחוזי על-מנת שיוציא צו לבדיקה מרפאתית כפויה לצורך מילוי אחר הוראת הטיפול התרופתי הכפוי ואף לשקול אשפוז כפוי בנסיבות אלה, אך כאשר נעשה הדבר, היה מאוחר מדי", הוא אומר. המדינה חויבה לפצות את אמו של החולה ב-500,000 שקל ולשלם לה הוצאות בסך 100,000 שקל.
