ראש המועצה האיזורית שדות נגב,
מאיר יפרח, אינו זכאי לחסינות בתביעתה של דוברת המועצה לשעבר על התקנת מצלמת סתר במשרדה. כך קבע (30.7.12) בית המשפט המחוזי בבאר שבע.
דלית וייץ הועסקה כדוברת המועצה בשנים 2008-2006. בספטמבר 2008 גילתה מכשירי האזנה וצילום במנורת הפלורסנט שבמשרדה והיא הגישה תלונה במשטרה נגד יפרח. הלה טען, כי הורה רק להתקין מצלמות ברחבי הבניין בשל מכת ונדליזם וגניבות, לצד דליפת מידע ומסמכים רגישים, אך לא ידע על התקנתן במשרדה של וייץ. האחרונה פוטרה בדצמבר 2008 והגישה תביעה בסך 500,000 שקל נגד יפרח והמועצה.
בית משפט השלום בקריית גת קיבל את טענתו של יפרח לפיה קיימת לו חסינות מפני התביעה משום שפעל במסגרת תפקידו, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של וייץ וביטל החלטה זו. השופטת
נחמה נצר מזכירה, כי האזנת סתר היא עבירה פלילית, ולכן יש לדון בשאלה - בה לא דן בית המשפט המחוזי - האם ניתן להעניק חסינות לעובד ציבור שמבצע עבירה שכזו, אפילו אם הדבר נעשה במסגרת תפקידו.
נצר אומרת, כי יפרח כלל לא הוכיח שאירעו המעשים הנטענים על ידו, ותמוה כיצד ניתן היה לאתר זליגת מידע על-ידי התקנת מצלמות בחדרה של וייץ. יפרח גם לא ידע לומר האם הוגשו תלונות למשטרה בגין מקרי הוונדליזם והגניבות הנטענים, ומאידך-גיסא התברר שחדרה של וייץ היה היחיד בו הותקנו מצלמות וכל היתר הותקנו במרחבים הציבוריים שבבניין.
"בית המשפט קמא נמנע מלבחון הטענות באספקלריה לחוק האזנת סתר, ובפרט לנוכח האיסור הגורף לעשות שימוש כלשהו בתוצרים של אותה האזנת סתר פסולה", אומרת נצר. "שלא לדבר, כי ביצוע האזנה ברשות היחיד מחייבת היתר שיפוטי מפורש, שאין חולק כי לא נתבקש וממילא לא ניתן. ספק אם החלטתו של בית משפט קמא מבטאת מאמץ ראוי להתמודד עם הטענות במישור זה".
נצר מוסיפה וקובעת: "אינני סבורה, כי ניתן לקבל מראש, כהנחת מוצא, כי ניתן להצדיק פגיעה בפרטיות כל אימת שעולה חשד לביצוע עבירה של גניבה או השחתת רכוש, ולו במרחב הציבורי של סביבת העבודה, אלא בתנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה". יפרח חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
