בחודש שעבר מינה נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הרכב חדש לוועדת האתיקה לשופטים. המשנה לנשיא מרים נאור החליפה בראש הוועדה את המשנה הפורש אליעזר ריבלין, שופטת השלום איריס ברון-רבינוביץ החליפה את השופט המחוזי יגאל מרזל שסיים קדנציה בת שש שנים, והשופט המחוזי בפועל יחזקאל קינר המשיך בכהונתו.

תפקידה של הוועדה הוא להעניק לשופטים חוות דעת בנושאים אתיים והחלטותיה מתפרסמות באתר הרשות השופטת. שם בדקתי ומצאתי, כי מספר ההחלטות נמצא בירידה מתמדת ואף תלולה: 120 בשנת 2008, בשנת 2009 ניתנו 77 החלטות, 65 ניתנו בשנת 2010, בשנה שעברה היו 57 בלבד, ומתחילת 2012 עד השבוע עומד מספרן על 11 בלבד.

הנתון הזה מדהים במיוחד לנוכח העובדה, שבשלוש השנים האחרונות נכנסו למערכת כ-200 שופטים חדשים, מה שאומר שכמעט שליש משופטי ישראל עדיין חסרים את הניסיון והידע בנושאים אתיים שוטפים – ובכל זאת, הם לא פונים לוועדה. אז ככה: או שהם חושבים שהם יודעים הכל, וזה רע מאוד, או שהם מתעלמים מהבעיות, וזה רע עוד יותר.

אחרי סוף שבוע בו יצרה התקשורת, או לפחות חלקים ממנה, את הרושם שמתקפה ישראלית באירן היא בלתי נמנעת ושבעקבותיה תבוא קטסטרופה כלכלית בלתי נמנעת לא פחות; ביום בו הבהיר לנו ידיעות אחרונות שישראל אינה מוכנה למלחמה; בשעות בהן הזהיר אותנו ynet מפני אסון נורא אם יופצצו המפעלים הפטרוכימיים שבמפרץ חיפה – אחרי כל זה ירד מדד ת"א-25 ביום ראשון (12.8.12) ב-0.6% ביום מסחר שגרתי לחלוטין. את השבוע כולו סגרה הבורסה בירידה חסרת משמעות של 0.2% בלבד.

יש לזה שני הסברים אפשריים. האחד: הבורסה כבר שקללה בשעריה את המתקפה הצפויה, וזה אומר שהמשקיעים ממש לא מתרגשים מההפצצה התקשורתית. השני: הבורסה לא מאמינה לפרסומים הללו, וגם זה אומר שהמשקיעים ממש לא מתייחסים לקמפיין ההפחדה והדה-לגיטימציה של מוזס, יחימוביץ ומופז. כך או כך, זה אומר הרבה מאוד על היחס לו זוכים בכירי התקשורת והפוליטיקה מצד מי שמחזיקים בידיהם חלק ניכר מגורלו של המשק.

בערוץ הראשון התגאו השבוע בזינוק של 300% ברייטינג בזכות האולימפיאדה. אבל כאשר בוחנים את המספרים רואים, שמדובר בעלייה מ-2.4% ל-9.5%. כלומר: בזמן האולימפיאדה עבר הערוץ ממצב של גסיסה למצב אנוש. ממש מעודד. ברוממה גם מדברים בסיפוק רב על הכנסות של 6 מיליון שקל מהחסויות לשידורי האולימפיאדה. בהתחשב בכך שתקציב רשות השידור הוא מיליארד שקל השנה ושיש צורך לקצץ בו 130 מיליון שקל כדי שיהיה מאוזן, זה אפילו לא מתחיל לדגדג את הקצה של הצרכים.

והעיקר: מדובר בשידור מונופוליסטי, שרוב הצופים נאלצו לצפות בו למרות הבחירה התמוהה של האירועים, הפטריוטיות הפרימיטיבית של השדרים מול ספורטאים ישראלים, והעילגות והשטויות שלהם בשאר התחרויות. ערוץ מקצועי היה מביא רייטינג כפול ואף משולש, ומכניס עשרות מיליוני שקלים. אך בערוץ הראשון, 9.5% ו-6 מיליון הם סיבה למסיבה. זה היה מצחיק, אלמלא היינו זוכרים שמדובר בערוץ השייך לנו והממומן על ידנו.

כאן בעצם המספרים אינם מדברים, כי איש אינו יודע באלו מספרים מדובר. האם כאשר מדברים על "תקציב הביטחון" כוללים בו גם את המוסד והשב"כ? האם זה כולל את הסיוע האמריקני? ואת החלק של הסיוע שאפשר להמיר לשקלים? ואת התוספות שניתנו לצרכים מיוחדים כמו מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה"? מה נכנס לבסיס ומה לא? האם הקיצוץ הוא מהבסיס או מהתקציב ברוטו אחרי התוספות?

העמימות הזו אינה מקרית. זוהי הטקטיקה של משרד הביטחון וצה"ל שמטרתה להשיג את היעד האסטרטגי: למנוע כל דיון רציני, מקצועי וענייני על תקציב הביטחון, כך שלא ייחשפו מצבורי השומן שבהם אפשר וצריך לחתוך ללא כל סיכון שהוא לבטחון המדינה. כך נוצר מצב, בו משרדי האוצר והביטחון אינם יכולים לנהל שום התדיינות, כי אין הסכמה אפילו על מספרי היסוד – וזה בדיוק מה שרוצים שרי הביטחון והרמטכ"לים לדורותיהם. כל עוד זה יהיה המצב, תקציב הביטחון ימשיך רק לגדול אחרי כל קיצוץ.

נכנסתי השבוע לסניף הדואר במגדל שלום בתל אביב. בשעה 13:57 היה מספרי 240, בעוד 226 היה מספרו של הלקוח שקיבל שירות. בשעה 14:17 זכה לקוח 231 להתקבל באחד האשנבים. משמע: חמישה לקוחות ב-20 דקות. הספקתי ללכת לבנק, לקפוץ למשרד סמוך ולחזור. תורי הגיע ב-14:34, דהיינו לאחר 37 דקות. מבין תשעת האשנבים, היו מאוישים בפרק זמן זה לכל היותר חמישה.

שאלתי את מנהל הסניף לפשר הדבר. תשובתו: "זה 14 בחודש, הרבה אנשים באים עם תשלומים". תהיתי מדוע רק מחצית מן האשנבים מאוישים. הוא השיב: "זה שיש תשעה אשנבים לא אומר שיש תשעה עובדים". על השאלה מדוע לא דואגים לתיגבור אם יודעים מראש ורואים בשטח שיש כזה תור, לא זכיתי למענה. לכן נתתי אותו בעצמי: כך נראה מונופול ממשלתי שלא אכפת לו האם לקוחותיו מרוצים או לא, כי הוא יודע שאין להם ברירה.

רעייתי רכשה השבוע לבננו בן השמונה תיבת קסמים בסניף טויס אר אס בתל אביב. רק בבית התברר לנו, שבניגוד גמור לחוק המחייב הוראות שימוש בעברית – הוראות השימוש הן באנגלית בלבד וכך גם תקליטור ההדרכה שצורף לערכה. האמת היא שכאשר בוחנים את הנתונים, הזלזול הזה של טויס אר אס בחוק ובנו כלקוחות לא צריך להפתיע. חברה עם מכירות של 14 מיליארד דולר בשנה, 900 חנויות בארה"ב ועוד 700 ברחבי העולם (מתוכן 20 בישראל), כנראה ממש לא שמה על הלקוח הקטן שמוציא אצלה 130 שקל. אנחנו, מכל מקום, עם טויס אר אס גמרנו.