נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז,
הילה גרסטל, סבורה שיש להגביל פרסומים תקשורתיים בזמן משפטים. "צריך לעשות הגבלות. עדינות, מידתיות. סיקור הוא דבר חיובי, שפיטה תקשורתית זה משהו קשה ולא נכון. אולי לחזק את הסוביודיצה שפשט את הרגל. העניין בלט מאוד במשפט של
חיים רמון, שם נחצו קווים אדומים. יש למצוא איזון בין סיקור לבין השפעה ברגל גסה".
גרסטל דיברה בראיון ל"הפרקליטים", בטאון מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. היא הביעה התנגדות נחרצת למשוב השופטים: "זה מכשיר שלילי, כלי ניגוח פופוליסטי, שנועד להלבין את פני השופטים ברבים. צריך להיות שיתוף פעולה בין הלשכה לבינינו. כולנו יודעים מי השופטים בקצוות. צריך לחשוב איך מטפלים באותן בעיות". לדברי גרסטל, "שפיטות וזכות העמידה - צריך גבולות. לא הכל שפיט". היא גם מתנגדת להצעתו של השר
יעקב נאמן לבוררות חובה, בנימוק שניתן לבצע בוררות רק מתוך רצון חופשי, ומשום שלא כל תיק יכול להתברר מחוץ לכותלי בית המשפט.
בהתייחסה למסקנות הוועדה בראשותה בנוגע לשינוי בחינות ההסמכה לעורכי דין, אמרה גרסטל: "בדיוק חגגנו עשור לקבורתה. עד היום, מסקנותיה הכי נכונות - לבטל את הבחינה בעל-פה, לבטל חלקים גדולים מהבחינה בכתב, לבדוק כושר ניסוח, להאריך את תקופת ההתמחות. הן לא יושמו וכנראה גם לא ייושמו". לדבריה, חלק מעורכי הדין מגיעים למקצוע כאשר הם לא בשלים או לא ערוכים, אין להם היסודות הנדרשים והדבר גורם לייצוג כושל העלול להביא לתוצאות בלתי הפיכות.
על מעבר בית המשפט המחוזי מרכז ללוד אומרת גרסטל, כי זוהי הזדמנות ליטול חלק במפעל הציוני. "בית המשפט הוא סוג של עוגן כלכלי. הסביבה תתפתח והוא יספק תעסוקה הן בין כתליו והן בעסקים שיצוצו סביב לו. הקניון ישתדרג ואנחנו נקלוט עובדים מלוד: קלדניות, מאבטחים, עובדי מינהל. מעבר לזה, נעשה גם פעילות קהילתית בעיר".
גרסטל סיפרה, אחד השינויים שעשתה בתוכניות המקוריות של הבניין היה הוספת חדר כושר לשופטים ולעובדים. לדבריה, מאחר שהשופטים והצוות מגיעים ברובם בשבע בבוקר ועוזבים בשעות מאוחרות, חדר הכושר יתרום לאיכות החיים שלהם ולגיבוש ביניהם. "בשעה 7:07 נמצאים בלשכתי 80% מהשופטים. זה נקרא 'עמידת בוקר', מפני שאין די מקום לכולם לשבת", הוסיפה. "נמצאים פה 20-10 דקות, משוחחים. סוג של גיבוש. עבודת השופט היא בודדה מאוד. יש משהו מלכד בזה שהם נמצאים פה". גרסטל אמרה עוד, כי כל שופט המסיים תיק - מודיע לה בדוא"ל שהוא פנוי ומציין ארבעה תאריכים פנויים ביומנו.
גרסטל גם הסבירה מדוע סירבה לפני תשע שנים להיות מועמדת לבית המשפט העליון. ראשית, אמרה, קיימים שיקולים משפחתיים של טיפול בהוריה המבוגרים. שנית, "אני לא אדם של הרכבים. יש לי הסגנון שלי, הקצב שלי, הדרך שאני מנהלת, לטוב ולרע. קשה לי בשלושה". שלישית, רוב עבודת העליון היא בערעורים או בעתירות לבג"ץ "ויש מעט אינטראקציה עם האדם. תיק הוא לא כריכת קרטון. יש בו חיים שלמים של אנשים שבאים עם מצוקותיהם".
