המופתי החדש של מצרים, שייח' גומעה, תומך בפיגועי התאבדות וברצח ישראלים בכל העולם ומתנגד ללחימת מוסלמים בשורות הצבא האמריקני נגד מדינות מוסלמיות. דבריו של המופתי תורגמו על-ידי מכון ממר"י [
www.memri.org.il].
לאחר פיגוע ה-11 בספטמבר ותחילת המלחמה באפגניסטן, התנהל פולמוס בקרב אישי דת מוסלמים בשאלה האם מותר למוסלמים המשרתים בצבא האמריקני להילחם נגד המוסלמים באפגניסטן. השייח' גומעה התנגד לכך שמוסלמים ייקחו חלק במלחמה בשורות הצבא האמריקני. בפסק הלכה שפורסם באתר האינטרנט IslamOnLine, כתב השייח' גומעה ב-16 באוקטובר, 2001, שישה ימים לאחר תחילת המלחמה:
"... ישנם חשדות שכמה מה'מוג'אהדין' [שלחמו] נגד הכוחות הקומוניסטים לא מזמן, עומדים מאחורי האירועים שהתרחשו ב-11 בספטמבר, 2001 בוושינגטון ובניו יורק... ארה"ב הניעה את הגייסות והתעקשה לעבור מ[שלב של] חשד ל[שלב] של ביצוע העונש...
הנביא אמר: "אל תשובו אחרי [מותי], להיות כופרים, המכים זה את צווארו של זה". וכאשר הוא נשאל בנוגע למלחמת האחים בין המוסלמים, הוא אמר: "אם לחמו שני מוסלמים בחרבותיהם והרג האחד את השני, מקומם של ההורג וההרוג בגיהינום".
בקרב המוסלמים התגבש קונצנזוס לפיו נאסר על מוסלמי לצאת נגד אחיו; גם אם מוכחת אשמת [האח], אסור למוסלמי להילחם באחיו, לא כל שכן כאשר הכל נעשה על סמך דברי תעמולה וכחש.
השייח' גומעה היה אחד מ-28 חכמי דת באל-אזהר שחתמו על גילוי דעת שסתר את עמדתו של שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, שלעתים אסר פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים.
השייח' גומעה חתם גם על "הודעת היסוד של המסע העולמי למען התנגדות לתוקפנות" שבה נקבע: "האומה האיסלמית נתונה - בתקופה הנוכחית - לתוקפנות אכזרית מצד כוחות העושק והעריצות, ובעיקר הכוחות הציוניים והממשל האמריקני, בהנהגת הימין הקיצוני, הפועלים להשליט את ההגמוניה [שלהם] על האומות ועל העמים ולשנות את תוכניות הלימוד שלהם ואת מערכותיהם החברתיות..."
בראיון שהעניק בראשית יולי 2003, לעיתון "חקאיק מצריה", התייחס השייח' גומעה לרבים מהנושאים הפוליטיים העומדים על הפרק והציג את עמדתו בסוגיית פיגועי ההתאבדות והרג זרים:
לדברי השייח' גומעה לאמאם יש תת הסמכות להכריז על פתיחת שער הג'יהאד. תחתיו האמאם יש צבא סדיר המסוגל לנהל מלחמה של צבאות סדירים, משום שכאשר הנביא היה במכה, לא היה לו צבא ולכן הוא לא הכריז על ג'יהאד... כלומר, כאשר היה מצב של איבה בין המוסלמים לבין הפוליתאיסטים והיתה פגיעה מצד הפוליתאיסטים, כל שציווה הנביא על חבריו היה להגיד: לכם יש את דתכם ולנו את דתנו. לעומת זאת, כאשר התגבש הצבא באל-מדינה, היה שטח אדמה, היה משטר והיתה יכולת להילחם, הנביא נכנס ללחימה...
הנביא לימד אותנו שהלחימה מתקיימת אך ורק תחת דגל ומי שיש לו את הזכות להכריז על ג'יהאד הוא בעל הדגל. בעל הדגל בימינו הוא נשיא המדינה בכל אחת מן המדינות. הוא, והמנהיגים שלצדו, מסוגלים להעריך האם המלחמה הזו מועילה או שהיא מובילה להפסד, האם המלחמה תגן על המוסלמים או תפגע בהם...
השייח' גומעה מדגיש, כי צעיר אשר הסתנן לפלשתין למען הג'יהאד הוא שהיד. זאת משום שפלשתין היא מקרה מיוחד ולא המקרה הכללי הקיים בעולם... זאת משום שבפלשתין יש אויב שהשתלט על האדמה.
ההשתלטות הזו נקבעה כפשע באמנות ובהחלטות הבינ"ל, ולמרות זאת הציונים פועלים רק על-פי ההגיון של הכוח והמציאות בשטח. העולם הניח ליהודים להפיץ שחיתות על פני האדמה והם הצליחו להשיג לגיטימיות בינ"ל לשטחים שנכבשו אחרי 1967 שבהם הם מקימים את ההתנחלויות, כותשים את הארץ, מבצעים מעשי טבח, ופוגעים במקומות הקדושים, ובעיקר בירושלים. ישראל היא מקרה מיוחד שאינו קיים על פני האדמה. אנו ניצבים בפני כיבוש נפשע, שהוא מקור הטרור.
כאשר נשאל האם יש הבדל בין פעולות נגד אנשי צבא לבין כאלה המבוצעות נגד מי אזרחים מקרב הציונים, השיב השייח' גומעה, כי הציונים עצמם אינם מבדילים בין האזרח לאיש הצבא. הם הציבו את העם כולו לשירות הצבא.
המתנחל האזרח הכובש אדמה במצב של מלחמה הוא 'חרבי' [כלומר, משתייך ל'דאר אל-חרב', אזור המלחמה בו אין האיסלם שולט ולכן יש להילחם בו להשלטת דת האיסלם]. חוץ מזה, כולם, אזרחים ואנשי צבא, נושאים נשק. כלומר, הם 'אהל אל-קתאל' [כלומר, 'אנשי המלחמה' שיש להילחם בהם].
באשר לשאלה: האם קיים הבדל בין פעולות המבוצעות בתוך גבולות 48 לפעולות המבוצעות בגבולות 67? ענה השייח', כי לא קיים הבדל. הציונים לא מבדילים. הם כבשו את כל השטח. אנו מבדילים כאשר יש הבדל, [אבל] אין הבדל בין תל אביב, ירושלים וחברון.
עוד טוען השייח' גומעה: כי אכן מותר להרוג אזרח ישראלי מחוץ לגבולות ארצו. וזאת משום שהוא 'חרבי' וה'חרבי' מפיץ שחיתות על פני האדמה. הדבר תקף גם כלפי לובש מדים דיפלומטיים.
שייח' גומעה: "הוא יכול ללבוש מדים דיפלומטים ככל שמתחשק לו, אבל דמו מותר. אלא שהתרת הדם אינה מחייבת את הריגתו; היא רק מתירה להרוג אותו".
השייח' של מצרים נשאל האם יש תקדים בהיסטוריה האסלמית להתפשטות כזו של תופעת מות הקדושים ברחבי העולם האיסלמי.
לדבריו, תופעת מות הקדושים לא התפשטה באופן שכזה בהיסטוריה של האיסלם. כמו כן, לא היתה 'מנטליות' שכזו שלא רוצה להבין.
השייח' הוסיף, כי זוהי דרך הטיפול במי שרצה להמית אנשים ללא מחיר. אין מדובר בתסכול מצדו של מבצע מות הקדושים; אדרבה, זהו מעשה מתוכנן שבאמצעותו הוא רוצה להשיג את גן העדן..."
בהתבטאותו הראשונה לאחר היבחרו, הזהיר המופתי גומעה מפני "בלבול המושגים בנוגע לפעולות מות הקדושים בפלשתין, משום שהן מהוות התנגדות לגיטימית בהגנה על הדת, האדמה, הנפש, הכבוד, והרכוש. לעומת זאת, הטרור האמיתי הוא גזל זכויותיהם ואדמותיהם של האחרים והניסיונות לכפות בכוח את עמדותיהם של משטרים מסוימים".
