קינטור מקומם

דומה שגם בית המשפט העליון התקשה להאמין למראה עיניו: בישראל של שנת 2012 טוען סניגור ישראלי ויהודי, כי התנהגות של אישה ערבייה בניגוד לדעת אביה ואחיה מהווה קינטור, ולכן יש לקבוע שאינם אשמים ברציחתה.

את הטענה המקוממת הזאת העלה עו"ד חיים קאזיס בערעור על הרשעתם של האחים מחמוד וחאלד מחאמיד ברצח אחותם הילאלה, משום שביקשה להינשא לגבר המבוגר ממנה בהרבה. הילאלה הודיעה לבני משפחתה על כוונתה להינשא לפתחי מחא'ג'נה, והחתונה נקבעה לשלושה ימים מאוחר יותר. שעות אחדות לפני הנישואין רצחו אותה מחמוד וחאלד, הם הורשעו בידי בית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט העליון דחה את ערעורם.

טענת הקינטור שהעלה קאזיס התבססה בין היתר על כך שבסמוך לרצח אמרה הילאלה לאחיה - לטענתם - "אני אשים את ראשכם בבוץ". על כך אומר השופט אורי שהם: יש ספק האם הדברים בכלל נאמרו, וגם אם כן - אין הם יכולים לעמוד בניגוד להוכחות החותכות לפיהן השניים תכננו את הרצח עוד קודם לכן. חוץ מזה, אומר שהם, העובדה שהילאלה דחתה שוב ושוב את דרישותיהם ואיומיהם של האחים מלמדת, שלא הייתה שום תגובה מתריסה מצידם שהובילה אותם לאיבוד עשתונות שהוליך לרצח.

מכאן עובר שהם לטענת הכבוד האבוד של האחים ואומר: "טענתו של בא-כוח המערערים, כי התנהגותה של המנוחה היא בגדר התרסה וזילות בכבודם של אביה ואחיה, בניגוד למקובל במגזר הערבי, ומשום כך יש לראות בה משום קינטור, הינה טענה מקוממת ומוטב היה לו לא נטענה ואף לא הועלתה על הכתב.

"בית משפט זה כבר פסק בעניין ביטון כי אופיו של המבחן האובייקטיבי לקיומו של קינטור אינו משתנה בהתאם לארץ מוצאו של הנאשם, גזעו או עדתו, וזאת, בין היתר משום מעמדו של עיקרון קדושת החיים, והפגיעה האפשרית בעיקרון השוויון, כתוצאה מנקיטת עמדה שונה ביחס לנאשמים הנמנים על מגזרים מסוימים. גם במדינה דמוקרטית רב-תרבותית, הרוחשת כבוד למנהגי תרבויות ועמים אחרים, אין לראות ברצונה של אשה להנשא לאחר, בניגוד לעמדת בני משפחתה, משום פגיעה 'בכבודם', המצדיקה מעשה אלימות כלשהו, קל וחומר רציחתה בדם קר".

שהם מצטט את דבריו של השופט סלים ג'ובראן במקרה דומה: "לפני ההכרה בזכותו של הנאשם לתרבותו יש להגן על זכותו של הקורבן על חייו ועל שלמות גופו. על כן, לסובלנות בחברה הרב-תרבותית יש גבולות... מובן הוא כי באיזון זה מנהגים אלימים, כגון נקמת דם, רצח 'על-רקע כבוד המשפחה' וכדומה, יוצאים אל מחוץ ל'מגרש' הרב-תרבותי. אין שום דרך לקבל מנהג תרבותי הנוקט דרך של אלימות קשה. יש להילחם מלחמת חורמה במנהגים אלימים מעין אלו. אנו מחויבים לשמור על אמות מידה מוסריות בסיסיות, ובראשן קדושת החיים ושלמות הגוף. מנהג תרבותי שיש בו פגיעה בערכי יסוד בסיסיים אלו אינו מקובל בחברה ליברלית רב-תרבותית... ויש לנהוג כלפיו בגישה של אפס סובלנות. אשר על כן, כאשר נטען כי גילוי אלימות נעשה על-רקע תרבותי, אין מקום ליתן לכך משמעות במסגרת הדין הפלילי".

לבסוף אומר שהם עצמו: "'כבוד המשפחה' הפך לביטוי שגור, שגור מדי, בפי אלה הבוחרים ליטול חייהן של נשים, בין אם בנות, אחיות או רעיות, על שום רצונן לחיות את חייהן כאחד האדם. אין מדובר בהישג הטומן בחובו כבוד כלשהו, אלא במעשה שפל, אכזרי ונפשע, יהיו מבצעיו אשר יהיו. מעשה המטיל קלון ובושה על יתר בני המשפחה".